כרטיס אשראי הוא אמצעי התשלום השכיח ביותר בעידן המודרני. הכרטיס מאפשר לרוכש לשלם עבור קנייתו ואחת לחודש, חשבונו מחויב במרוכז בגין סך כל הרכישות אותן הוא ביצע. עם זאת, אנשים רבים נוטים לחרוג ממסגרת האשראי שהוקצבה להם. כלומר, לבצע רכישות בסכומים גבוהים שאין ביכולתם לשלם במועד החיוב. זהו החיסרון המרכזי בכרטיס האשראי. כאשר בעל הכרטיס חורג מהמסגרת שהוקצבה לו במשך תקופה ארוכה, הוא עלול למצוא את עצמו נתבע על ידי חברת כרטיסי האשראי בגין חובו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה כספית בגין חוב של הנתבע. על פי עובדות כתב התביעה, התובעת, חברת כרטיסי אשראי, התקשרה בחוזה עם הנתבע, שביקש להנפיק לעצמו כרטיס. במסגרת ההתקשרות, הנתבע חתם על טופס בקשה לקבלת כרטיס אשראי והתחייב לפעול בהתאם לתנאי הסכם ההצטרפות. מאחר שהתובע צבר חוב בגין שימוש בכרטיס, הוא הפר את תנאי ההתקשרות ולכן הוגשה התביעה דנן.
טיעוני הצדדים
לטענת התובעת, הייתה לה זכות לבטל את זכאות הנתבע לשימוש בכרטיס האשראי מכוח ההסכם בין הצדדים. בנוסף, היה בכוחה לדרוש מהנתבע פירעון מיידי של הסכומים אותם צבר עקב השימוש בכרטיס והחריגה ממסגרת האשראי שהוקנתה לו. כמו כן, התובעת טענה כי חובו של הנתבע עמד על סך של 9,586 ₪ בעת הגשת התביעה. לדבריה, למרות שהיא פנתה אליו בדרישה לתשלום החוב מספר פעמים, הנתבע סירב לשלם את כל חובו, או חלק ממנו.
מנגד, הנתבע טען שהוא פנה למשרדי התובעת במטרה לשלם את חובותיו, לפני שהאחרונה פנתה אליו. בשיחה שניהל עם נציג התובעת, הוסכם כי החוב ישולם בתשלומים חודשיים בסך 400 ₪. לצורך התשלום, הנתבע נדרש לעדכן את פרטי חשבון הבנק שלו אצל התובעת. לדבריו, הוא שלח למשרדי התובעת פקס אליו צורף מסמך לשינוי פרטיו החיוב. הפקס אושר על ידי התובעת. אולם, למרות זאת, נציג מטעם התובעת פנה אליו למחרת והודיע לו שהוא לא עמד בהתחייבותו. לפיכך, הנתבע שלח בשנית את הפקס אך פנייתו הושבה ריקה. לטענתו, התובעת הציגה בפני בית המשפט תמונה מעוותת באשר לגובה חובו, אשר היה נמוך מהנטען.
דיון והכרעה
לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופטת קבעה כי הנתבע לא הוכיח שנוצר הסכם חדש בינו לבין התובעת בעניין גובה חובו ואופן תשלומו. בנוסף, נפסק שלא הוכח כי חברת האשראי ידעה על ההסדר החדש אך נמנעה מלקיימו. השופטת ציינה כי הנתבע היה מודע לכך שנצבר בחשבונו חוב ולכן הוא פנה לתובעת. אולם, פנייה זו נעשתה כעבור שבעה חודשים מיום הגבלת החשבון. התובעת טענה כאמור כי הנתבע הציג בפניה הרשאה לחיוב חשבונה של אשתו לצורך תשלום החוב. אולם, לדבריה, הרשאה זו לא אושרה על ידה (היות והיא ניהלה אף את חשבון האישה).
מנגד, הנתבע טען כי מטרתו הייתה להסדיר את תשלום חובו בסיוע אשתו וכי לא היה לו ברור מה היה הפגם בטופס ההרשאה. לחלופין, לא היה לו ברור כיצד הוא היה יכול להסדיר לצורך חיוב החשבון. בעניין זה, השופטת קיבלה את גרסת הנתבע. היא קבעה שלנוכח חובת הנאמנות שחלה על התובעת כלפי לקוחותיה, היה על האחרונה לסייע לנתבע לשלם את חובו באמצעות צד ג'. זאת בפרט לאחר שהתובעת נוכחה למאמציו של הנתבע לעשות כן. בסופו של דבר, נקבע כי חובו של הנתבע לתובעת עמד על סך של 7,885.90 ₪, סכום אותו הראשון חויב לשלם. כלומר, התביעה התקבלה תוך שינוי גובה החוב.
