פעמים רבות קבלנים שוכרים קבלני משנה על מנת שיבצעו עבורם עבודות שונות באתר. לדוגמא, קבלן בנייה ששוכר קבלן לביצוע עבודות חפירה בשטח הפרויקט. במקרים אלו, הצדדים מתקשרים בהסכם עבודה במסגרתו נקבעים תנאי התשלום וחובות וזכויות הצדדים. כאשר הסכם זה מופר על ידי מי מהצדדים, קמה לצד השני זכות תביעה. אולם, לא פעם הצד השני מגיש גם הוא תביעה שכנגד. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא. במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה בגין הפרת הסכם עבודה במסגרתו נתבע פיצוי בסך 65,129 ₪. בתגובה, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בסך 248,140 ₪.
יש לכם שאלה?
התביעה העיקרית
לטענת התובע, ביום 28.07.04 הוא חתם עם הנתבעת על הסכם עבודה לביצוע עבודות במתקן תברואה באתר בשרון. במהלך העבודה, התובע הגיש לנתבעת חשבונות חודשיים עבור העבודות שבוצעו. לאחר שהחשבונות נבדקו ואושרו על ידי הנתבעת, במלואם או בחלקם, התובע הוציא חשבונית מס בגין הסכום שאושר לתשלום. אז, הנתבעת הייתה משלמת עבור העבודה. לאחר שהנתבעת איחרה בתשלום מספר פעמים, התובע פנה למנהלה והתריע על כך. בחודש נובמבר 2004, הנתבעת לא שילמה את כל הסכום שאושר. לטענת התובע, אי תשלום זה עלה לכדי הפרה של תנאי ההסכם. לא זו אף זו, נטען כי הנתבעת עשתה שימוש בחשבונית המס, אך לא שילמה את הסכום ולא נתנה לתובע זיכוי. התובע הוסיף כי גם עבור חודש דצמבר של אותה שנה הוא לא קיבל תשלום.
מנגד, הנתבעת טענה שבהסכם העבודה נקבע כי התמורה המשוערת עבור ביצוע הפרויקט תהיה בסך 300 אלף ₪. לחלופין, התמורה נקבעה בהתאם לעבודה שבוצעה בפועל, על פי הערכת הצדדים ובכפוף לאישורה של הנתבעת. כמו כן, נטען כי הוסכם שהתובע יגיש מידי חודש חשבונות חלקיים שישולמו רק לאחר בדיקתם על ידי הנתבעת. במסגרת החשבונות, הנתבעת שילמה לתובע סך של 172,770 ₪ ולאחרון לא קמה זכאות לתשלום נוסף. זאת מאחר שהתשלום עבור חודשי נובמבר דצמבר לא אושר על ידי הנתבעת.
דיון והחלטה
לאחר שמיעת עדויות הצדדים, השופט החליט לקבל את התביעה. בפסק הדין נקבע כי עדות התובע בעניין התשלומים הייתה מהימנה ואמינה יותר מעדות הנתבעת שלוותה בסתירות רבות. כלומר, נקבע כי בין הצדדים נחתם הסכם עבודה במסגרתו התובע היה זכאי לתמורה בגין שירותיו. תמורה זו נקבעה בהתאם להיקף העבודה שבוצעה ועל בסיס חשבונות שהונפקו על ידי התובע ואושרו על ידי הנתבעת.
השופט ציין כי במסגרת ההסכם, שווי העבודה הוערך בסך של 300 אלף ₪. בפועל, הכנסותיו של התובע מחוזה זה הופחתו בשיעור של כמעט 50%, אולם האחרון ביצע את העבודה לה נדרש. כלומר, הוא פעל על פי ההסכם ולכן היה זכאי לשכר, שלא שולם בחודשים נובמבר ודצמבר 2004. לאור האמור לעיל, השופט חייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 55,612 ₪ תמורת עבודתו.
כתב התביעה שכנגד
לטענת התובעת שכנגד, הנתבע הפר את הסכם העבודה מאחר שהפסיק את עבודתו באתר טרם סיום ביצוע הפרויקט. בעקבות זאת, נוצר פיגור בלוח הזמנים. עלות נזקי העיכוב הוערכה בסך של 139 אלף ₪ שנתבעו מהנתבע שכנגד. בנוסף, נטען כי בנסגרת תנאי ההסכם, הנתבע נדרש לבצע עבודות שונות. בפועל, העבודות לא בוצעו על ידו. לכן, התובעת שכנגד נדרשה לבצען במקומו ועל כך נתבע פיצוי. לסיכום, התובעת שכנגד טענה כי הנתבע הפר את תנאי ההסכם והתנהלותו גרמה לעיכוב השלמת הפרויקט. משכך, נתבע פיצוי בסך 231,437 ₪. הנתבע טען שמטרת תביעה זו הייתה להסיט את הדיון מהתביעה העיקרית. לדידו, התביעה שכנגד הייתה קנטרנית וטרדנית והטענות שיוחסו לו במסגרתה כלל היו מבוססות. לדידו, לתובעת שכנגד נגרמו נזקים כלכלים רבים עקב התנהלותה שלה ולא כתוצאה מהתנהגותו, שלא הייתה רשלנית.
דיון והחלטה
במסגרת התביעה שכנגד, השופט דחה את כל טענותיה של התובעת למעט אחת. הוא קבע כי הנתבע שכנגד לא התרשל ולא גרם בהתנהגותו לעיכוב בהשלמת העבודה ולכן הוא לא חב בפיצוי בגין זאת. אולם, נקבע כי הנתבע לא פעל על פי תנאי ההסכם כאשר נמנע מביצוע אחת מהבדיקות שנדרשו למדידת הלחץ באתר. מאחר והנתבע לא ביצע זאת, התובעת נאלצה להוציא מכיסה כספים ולערוך את הבדיקה. השופט פסק כי על הנתבע היה לשאת בעלות הוצאות הבדיקה, בהתאם להסכם שנקבע מלכתחילה בין הצדדים. לכן, האחרון חויב בפיצוי בסך 16,625 ₪, שקוזז מהסכום שנזקף לזכותו בתביעה העיקרית. כאמור, יתר רכיבי התביעה שכנגד נדחו.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
