כאשר ניתן פסק דין לחיוב כספי, ובמידה שהסכום לא שולם במועד שנקצב לכך, הליך גביית החוב עובר ללשכת ההוצאה לפועל. כלומר, ללשכה הסמכות לגבות את חובות בעלי הדין שחויבו לשלם על ידי בית המשפט. לכל חייב נפתח תיק בהוצאה לפועל, כאשר התנאים לפירעון החוב וגובהו נקבעים על ידי ראש הלשכה. קרי, ראש ההוצאה לפועל.
יש לכם שאלה?
פורום התנגדות לביצוע שטר | טענת פרעתי
כאשר חייב סיים לשלם את חובו, או שהוא פטור מכך בעקבות סיבות שונות, באפשרותו להעלות טענת "פרעתי" בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. דהיינו, החייב יטען כי הוא קיים את פסק הדין, או שהוא לא נדרש למלא אחריו יותר. החוק קובע שאת הדיון בטענה זו יש לערוך בפני ראש ההוצאה לפועל. רק הוא מוסמך לקבוע האם התמלאו התנאים שמצדיקים את "שחרור" החייב מתשלום החוב. במידה וטענה זו מועלית בפני שופט "רגיל", בית המשפט ידחה את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות לדון בעניין. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
במקרה זה, בית המשפט התבקש להצהיר על כך שהמבקשת לא חבה סכומים נוספים למשיבה. על פי עובדות הבקשה, המבקשת חתמה כערבה על ביצועו של שטר חוב ועל מנת לבצעו, נפתח נגדה תיק הוצאה לפועל על ידי המשיבה, הזוכה בתיק. לטענת המבקשת, במסגרת תיק ההוצאה לפועל נגבו ממנה סכומי יתר בסך של יותר מעשרים אלף ₪. לכן, היא פנתה לבית המשפט בבקשה להשבת סכומי היתר והצהרה על כך שהיא לא חבה כספים נוספים למשיבה. המבקשת ביססה בקשה זו על חוות דעת של רואה חשבון מטעמה.
מנגד, המשיבה טענה כי הסמכות לדון בסעדים שהתבקשו הייתה של ראש ההוצאה לפועל. מאחר והתביעה הוגשה לבית משפט אזרחי, הוא התבקש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות. על כך, המבקשת הגיבה וביקשה לתקן את התובענה כך שיוצהר כי הסכם ההלוואה המקורי, במסגרתו ניתן שטר החוב, היה בטל ומבוטל.
החלטה
השופט קבע כי הדין במקרה זה היה עם המשיבה. הודגש כי המסגרת הנורמטיבית לדיון הייתה סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967. על פי סעיף זה, כאשר חייב טוען כי מילא את פסק הדין, עליו נטל הראייה לכך. בנוסף, סעיף זה קובע כי ראש ההוצאה לפועל הוא בעל הסמכות לקבוע האם החייב מחויב למלא חלקים נוספים של פסק הדין, או את כולו. השופט ציין כי סעיף זה מגדיר את טענת "פרעתי" וההליך במסגרתה מתנהל מול ראש ההוצאה לפועל. לא זו אף זו, גם את בירורה של המחלוקת בדבר גביית היתר החייב נדרש לעשות בפני ראש ההוצאה לפועל, על פי סעיף 20 לחוק. כלומר, השופט קבע שהמבקשת נדרשה לברר את טענותיה בפני ראש ההוצאה לפועל ולא בבית משפט אזרחי.
כמו כן, השופט דחה את בקשת המבקשת לתיקון כתב התובענה מאחר שהאחרונה לא הציגה תימוכין לבקשתה בתצהירה. בנוסף, לא נומקה הסיבה להצהרה על בטלות הסכם ההלוואה. לאור האמור לעיל, התובענה נמחקה על הסף.
