בפרויקטים מורכבים, נהוג להתקשר עם ספקי שירותים וקבלנים רבים לביצוע עבודות שונות. למשל, יזם שמספק קרקע, שוכר קבלן ראשי לביצוע הבנייה ואלו שוכרים קבלן משנה לביצוע פרויקט ספציפי כגון השטחת הקרקע. לעיתים, התשלום לקבלן המשנה מותנה בתנאים שונים כגון עמידה בלוח הזמנים, סיום כל המטלות וכד'. מקום בו הקבלן לא עמד בתנאים אלו, לא קמה לו זכאות לתשלום שכרו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לכם שאלה?

פורום מקרקעין

פורום ליקויי בנייה


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה כספית על סך 183,792 ₪. על פי עובדות כתב התביעה, התובעת, חברה שעסקה בביצוע עבודות בתחום החשמל והתקשורת, התקשרה עם הנתבעות, חברות בנייה, בהסכם. במסגרתו, הנתבעת השנייה הקימה פרויקט מגורים בחדרה ושכרה את התובעת כקבלן משנה לביצוע עבודות חשמל. הנתבעת הראשונה נשכרה כקבלן ראשי לביצוע כל עבודות הבנייה. הנתבעת השנייה העבירה לתובעת צ'ק שלא כובד על ידי הבנק עקב בעיית נזילות. כלומר, קשיים כלכליים. הנתבעות לא היו מעוניינות שהתובעת תפסיק עבודתה ולכן, כל החברות הסכימו על תנאי תשלום חדשים.


טיעוני הצדדים


לטענת התובעת, היא סיימה את עבודות החשמל בפרויקט ולכן הייתה זכאית לקבל מהנתבעת השנייה את יתרת שכר העבודה, בסך של 131,454 ₪, בהתאם להסכם החדש שנקבע בין הצדדים. מנגד, הנתבעת השנייה סירבה לשלם. שכן, לטענתה, תשלום זה הותנה בקיומם של שלושה תנאים מצטברים: השלמת כלל עבודות החשמל בפרויקט על ידי התובעת; אישור הנתבעת הראשונה שהעבודות הושלמו; היוותרות של יתרת חוב של הנתבעת השנייה כלפי הנתבעת הראשונה במועד דרישת התשלום. לטענת הנתבעת השנייה, מאחר ותנאים אלו לא התקיימו במלואם, לא קמה לתובעת זכות לקבל את יתרת שכר העבודה. לטענת התובעת, תשלום יתרת השכר הותנה רק בהתקיימות שני התנאים הראשונים, ללא התנאי השלישי.


דיון והכרעה


לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופט החליט לדחות את התביעה. בפסק הדין נקבע כי הסדר התשלום החדש שנחתם בין הצדדים היה בגדר חוזה להמחאת זכות. זאת מאחר ובמסגרתו הומחתה לתובעת זכותה של הנתבעת הראשונה בכספים שהגיעו לה מאת הנתבעת השנייה בעקבות עבודתה בפרויקט הבנייה. השופט קבע כי המחאת זכות התשלום הייתה מותנית. דהיינו, ההמחאה הותנתה ביתרת החוב שהנתבעת השנייה חבה לנתבעת הראשונה במועד דרישת התשלום.

 

כלומר, טענת התובעת לפיה התשלום הובטח רק בכפוף לשני התנאים המצטברים הראשונים נדחתה. במקביל, השופט קיבל את טענת הנתבעת השנייה לפיה חובת התשלום הייתה כפופה לקיומה של יתרת חוב לנתבעת הראשונה. לאחר שנקבע כי זכותה של התובעת לקבל תשלום בגין עבודתה הותנתה בשלושה תנאים, השופט נדרש לבחון האם הם התקיימו בנסיבות העניין. בעניין זה, צוין כי נטל הוכחת התקיימות התנאים הוטל על התובעת.


באשר להתקיימות התנאים, השופט קבע שהתובעת לא השלימה את כל עבודות החשמל המשמעותיות שהיה עליה לבצע באתר, בהתאם להסכם בין הצדדים. כלומר, התנאי הראשון כלל לא התקיים. זאת בשל מחדלי התובעת עצמה, שסברה כי סיימה את עבודותיה למרות שבפועל לא כך היה הדבר. משכך, הרי שלא קמה לתובעת זכות לתשלום יתרת השכר והשופט דחה את התביעה.


בסופם של הדברים, השופט ציין כי בכל מקרה, התובעת לא הוכיחה את קיומו של התנאי השלישי. קרי, יתרת חוב של הנתבעת השנייה כלפי הנתבעת הראשונה. לכן, גם לו העבודות היו מבוצעות, התובעת לא הייתה זכאית לתשלום מהנתבעת השנייה. עם זאת, לו העבודות היו מבוצעות ולא הייתה יתרת חוב, התובעת הייתה זכאית לתשלום מהנתבעת הראשונה, בהתאם להסכם בין השתיים. כך או כך, התנאי הראשון כלל לא התקיים ולכן התביעה כולה נדחתה.