תביעה להשבת סכום כספי - דמי ביטול נופש בחו"ל

התובעים במקרה זה היו בני זוג אשר הגישו תביעה בסך 5,350 ₪ נגד סוכנות נסיעות. התביעה הוגשה בגין אי השבת כספים ששילמו התובעים עבור חבילת נופש, חבילה שהם לא יצאו אליה בסופו של דבר בשל מחלתה של התובעת. סוכנת הנסיעות, מצידה, שלחה הודעת צד ג' לחברת נסיעות אחרת (יוסי טורס), וזאת משום ש"זו החברה אשר ארגנה את חבילת התיור וקיבלה את הכספים של התובעים".

טענות הצדדים

התובעים טענו כי הזמינו מהנתבעת ארבע חבילות נופש לארבעה ימים, עבורם ועבור שניים מבני משפחתם. לטענתם, ההזמנה בוצעה באמצעות הטלפון ארבעה ימים לפני היציאה. התובעים טענו כי לפני היציאה המתוכננת, התובעת חלתה באופן פתאומי והייתה חולה במצב זה במשך שבועיים. התובעים הודיעו כי הם מבטלים את הנסיעה, אולם הנתבעת לא השיבה להם את התשלומים שהם שילמו לה בטענה כי היא "מתווכת בלבד". טענתם של בני הזוג הייתה כי הנתבעת התרשלה בכך שלא הודיעה להם שלא ניתן לבטל את ההזמנה, וכן כי לא המליצה להם לרכוש ביטוח מפני ביטול הנסיעה. נוסף לכך, הם טענו כי המחלה הייתה "כח עליון" ולכן ההסכם בין הצדדים בוטל כדין.

סוכנות הנסיעות טענה כי התובעים היו מודעים לכך שהחבילה הינה של "יוסי טורס" וכי היא גובה עמלה של 20$ בלבד בגין הוצאת ההזמנה. כמו כן, הוסבר לתובעים כי דמי ביטול קיימים בכל הזמנה ומשום שההזמנה בוצעה ארבעה ימים לפני תאריך היציאה, דמי הביטול הם בגובה 100% ממחיר החבילה. הנתבעת טענה כי התובעים לא התנגדו לכך ואפילו ארבעה ימים לאחר מועד היציאה המתוכנן, התובע התייצב במשרדי הנתבעת ושילם באמצעות כרטיס האשראי את שארית הסכום עבור הנופש. הנתבעת אף טענה כי דמי הביטול אינם בשליטתה אלא בשליטת יוסי טורס.

החלטת בית המשפט

בית המשפט ציין כי כלל ידוע הינו שהמוציא מחברו עליו הראיה. כלומר, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. התובעים צירפו לכתב התביעה תעודת חדר מיון ממנה עלה כי הנתבעת הגיע לבית החולים עם כאבים בחזה אבל שוחררה עוד באותו היום. מכתב נוסף שהציגו התובעים כלל גם מכתב שחרור מבית חולים שהוצא שבוע לאחר תעודת חדר המיון, ובו נטען כי התובעת הגיעה לבית החולים אך שוחררה באותו היום.

בית המשפט ציין כי הוא אינו יכול להסתמך על המסמכים וזאת מן הטעם שהתובעת לא התייצבה לדיון בבית המשפט ולא נתנה את עדותה. יתר על כן, גם אם בית המשפט היה מקבל את המסמכים, נראה כי הם לא היו תורמים כלל להוכחת התביעה וזאת משום שעיון בהם גילה סתירה ביחס לטענות התובעים". על פי כתב התביעה, עלה הרושם כי התובעת הייתה מאושפזת תקופה מסוימת. עם זאת, מהמסמכים עלה כי היא לא אושפזה כלל אלא שוחררה עוד באותו היום. התובעת עצמה לא הגישה תצהיר ולא הגיעה לעדות וכלל ידוע הינו שאי הבאת עד רלוונטי עשוי לתמוך בעדות הצד השני.

נוסף לכך, התגלו סתירות רבות בין הנטען בכתב התביעה והעובדות שהוכחו בפני בית המשפט. כך לדוגמה, בהתחלה נטען בכתב התביעה שמי שהיה אמור להצטרף לתובעים זה בני משפחה, בחקירה הנגדית טען התובע כי מדובר בזוג חברים ואילו בסיכומים טען כי מדובר בשתי בנותיהם. בית המשפט מציין כי התובעים לא הצליחו לבסס את תביעותיהם מהבחינה העובדתית.

טענת הסיכול

התובעים טענו כי הם לא יצאו לנופש בגלל "כוח עליון" ולכן אי יציאתם לנופש אינו מהווה הפרת חוזה אלא סיכול. בית המשפט ציין כי רק לעיתים נדירות תתקבל טענת סיכול, וזאת לאור הפסיקה שקבעה כי במדינת ישראל, כמעט הכול צפוי וכמעט ואין בכלל אירועים שיכולים להוביל לקבלת טענת הסיכול, למעט מקרים חריגים. לסיכום, תביעתם של התובעים נדחתה והם אולצו לשלם לנתבעים הוצאות משפט של 2,500 ₪.