לא פעם, סכסוך גדול בין אנשים, חברות וגופים שונים מקורו בטעות אנוש. לעיתים, טעות זו עלולה לגרום לצמיחתו של חוב כספי אדיר, להפרת חוזה ואף לנזק גוף או רכוש. כאשר בעל הדין שטעה מסרב להכיר בטעותו ועומד על זכותו, למרות שיתכן שהלכה למעשה, הוא אינו זכאי לכך, הוא עלול למצוא עצמו חב בפיצוי לצד השני. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי כספי של התובעות. על פי עובדות כתב התביעה, בשנת 2005, התובעת נדרשה לשלם קנס בגין חניה שלא כחוק בשנת 2000 בעיר פתח תקווה. לטענתה, היא מעולם לא קיבלה את הדו"ח המקורי וההודעה בעניין החוב נשלחה אליה בטעות. לכן, היא פנתה לנציג העירייה הנתבעת בבקשה לבירור העניין. אותה עת, סכום הקנס תפח ל-200 ₪. למרות הבטחת הנציג לבדוק את העניין, התובעת קיבלה התראה נוספת לתשלום הדו"ח, שגדל בינתיים לסכום של 203 ₪. כעבור שנה, סכום הקנס עלה לכדי 311 ₪. בהודעת ההתראה שנשלחה לתובעת אותה שנה נאמר שבמידה והחוב לא ישולם תוך שבעה ימים, יעוקלו מיטלטליה.
בתגובה, התובעת הודיעה לחברת הגבייה שהיא מעולם לא קיבלה את הדו"ח המקורי וכי לא היה קשר בין מכוניתה לבין הקנס. משכך, התובעת ביקשה לבטל את הדו"ח. כעבור שלושה חודשים, חברת הגבייה השיבה למכתבה של התובעת אך לא התייחסה לטענותיה לגופו של עניין. לכן, באוגוסט 2006, התובעת פנתה בשנית לחברת הגבייה וביקשה לבטל את הדו"ח עקב הטעות. בתגובה, חברת הגבייה הנתבעת הודיעה לתובעת שבקשותיה לקבל את הדו"ח המקורי הועברו לעירייה.
הלכה למעשה, התובעת לא הצליחה לקבל את האישור למשלוח הדו"ח מהעירייה. בנובמבר 2006, הגיע מעקל לדירתה של התובעת על מנת לתת אזהרה אחרונה טרם עיקול רכושה בגין החוב. כעבור חודש, האחרונה קיבלה הודעה כי הסכום עמד על 493 ₪. בינואר 2007, הגיעו המעקלים לדירתה של התובעת ולבית אמה והחלו בעיקול חפצים. רק לאחר מכן, כאשר התובעת פנתה לעירייה ודרשה לבדוק את רישום הדו"ח המקורי בשנית, הסתבר שהוא נרשם לרכב אחר בעל מספר דומה.
לאחר גילוי עובדה זו, הורתה נציגה מטעם עיריית פתח תקווה לחברת הגבייה לחדול מהליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד התובעת. למרות זאת, חברת הגבייה טענה שהקנס לא בוטל אלא הופחת לחובו המקורי, אך לסכום זה היה להוסיף את הוצאות החברה בגין הליכי ההוצאה לפועל. לכן, חובה של התובעת הועמד על 917 ₪.
טיעוני הצדדים
לטענת התובעות, מעשי הנתבעות גרמו להן לפגיעה נפשית והוצאות כספיות רבות. לכן, בית המשפט התבקש לחייב את הנתבעות בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש, טרדה, חרדות והוצאות כספיות. לא זו אף זו, התובעות ביקשו להטיל על הנתבעות הוצאות עונשיות על מנת להרתיע אותן מפני פעולה דומה בעתיד.
מנגד, הנתבעות טענו שהאחריות לאירועים הייתה על כתפי התובעות ולא היה עליהן להלין אלא על עצמן. יש לציין שהעירייה הודתה בכך שטעות בתום לב היא שגרמה להזנת מספר רכבה של התובעת בדרישה לתשלום הקנס. אולם, לשיטתה, האחריות לתיקון הטעות הייתה על כתפי התובעת שנדרשה לפעול טרם נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדה. כלומר, לפני שנת 2005. נטען כי לאחר שהתבררה הטעות, כל הליכי ההוצאה לפועל וחובות התובעת שנרשמו לזכות העירייה בעניין זה בוטלו. לטענת חברת הגבייה, היא פעלה בהתאם להוראות העירייה ולא הייתה מודעת לטעות ברישום מספר המכונית בדו"ח. כמו כן, נטען שכל פעולות החברה היו כדין ובהתאם להוראות החוק.
דיון והכרעה - התביעה התקבלה, פיצויים בסך כ-8,000 שקלים נפסקו לטובת התובעת
לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופט החליט לקבל את התביעה. בפסק הדין נקבע כי טענותיהן של התובעות בעניין דרך התנהגותה של העירייה וחברת הגבייה הוכחו במישור העובדתי באמצעות ראיות שונות. השופט קבע כי התנהגות העירייה במקרה זה הייתה חמורה וקלוקלת. נקבע כי היא התעלמה מפניותיה של התובעת במהלך הזמן וגם לאחר שהתברר שהדו"ח לא נרשם למכוניתה של האחרונה, העירייה לא ביטלה אותו באופן מיידי אלא רק לאחר הגשת התביעה דנן.
באשר לטענת הנתבעת לפיה התובעת לא פעלה בעניין טרם שנת 2005, הוכח שהתראות לתשלום החוב נשלחו לאחרונה לפני שנה זו. אולם, הנתבעת לא סיפקה הסבר מדוע רק לאחר פניית התובעת לנציג בשנת 2005, החלו בהליכי גבייה והוצאה לפועל. משלא ניתן הסבר לעובדה זו, השופט לא מצא טעם לבחון מדוע התובעת לא פעלה בנידון קודם לכן. לאור האמור לעיל, התביעה התקבלה.
בד בבד, השופט קבע שסכום הפיצויים אותו התובעות דרשו היה גבוה מידי. שכן, למרות הפגיעה בתובעות ופעולת הנתבעות שעלתה לכדי רשלנות וחוסר אמפטיה, בית המשפט נדרש לאמוד את סכום הפיצוי באמות מידה סבירות. בסופו של דבר, כל אחת מהנתבעות חיובה בתשלום פיצוי בסך 5,000 ₪ לתובעות לצד תשלום הוצאות משפט בסך 2,800 ₪.
