לכל אמן, מוזיקאי ויוצר' יש זכות להגנה מפני שימוש ביצירתו ללא רשות. מדובר אפוא בזכות היוצרים שמגנה על הקניין הרוחני של היוצר. ישנן דרכים שונות להגנה על זכות זו, אחת מהן היא באמצעות אגודת אקו"ם. אגודה זו מתמקדת בהגנה על יוצרים מוזיקליים, לרבות מלחינים, משוררים, פזמונאים ועוד. מטרתה לקבל תמלוגים הוגנים בגין השימוש ביצירות המוזיקה והעברת הכספים ליוצרים. בנוסף, במקרה של הפרת זכויות היוצרים, אקו"ם היא שמגישה את התביעה לבית המשפט. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא, שנידון בבית משפט השלום בחיפה.

 

יש לכם שאלה?

פורום קניין רוחני

פורום יזמות עסקית


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה בעניין הפרת זכויות יוצרים. על פי כתב התביעה, ביום 27.08.2002 הושמעו בפומבי יצירות לגביהן היו זכויות יוצרים בבית עסק באזור עתלית, ללא אישור. כלומר, בית העסק הפר את זכויות היוצרים בעת שהשמיע ברבים את היצירות. לכן, הוגשה על ידי אקו"ם התביעה דנן נגד בית העסק ומנהליו. לטענת התובעת, היצירות הושמעו בניגוד להוראות חוק זכויות היוצרים ופקודת זכויות היוצרים. זאת, מאחר שהן הושמעו בפומבי בבית עסק, ללא רישיון תקף להשמעת היצירות ברבים. מספר היצירות שהושמעו ללא רישיון היה 13. לכן, הלכה למעשה, היה מדובר ב-13 הפרות של זכויות יוצרים. משכך, התובעת עתרה לפיצוי בשווי 10,000 ₪ לגבי כל הפרה. קרי, 130,000 ₪ סך הכול. נטען כי פיצוי זה התבקש מכוח סעיף 3א לפקודת זכויות היוצרים – פיצוי ללא הוכחת נזק.


מנגד, בעל בית העסק הנתבע טען שגם אם היצירות הושמעו במקום, הרי שלא היה מדובר ברשות הרבים. זאת מאחר ובבית העסק נערך אותו יום אירוע פרטי למשפחתו שלו. קרי, היה מדובר במסגרת פרטית ולא פומבית. לכן, לא היה מקום לדרוש רישיון להשמעת היצירות ולחייבו בתשלום פיצויים.


דיון והכרעה - השמעה לשם משיכת לקוחות ובמערכת סאונד מסחרית


בפתח הדיון, השופטת ציינה שלא הייתה מחלוקת בדבר העובדה ששלוש עשרה היצירות הושמעו במקום ללא אישורה של אקו"ם ובהיעדר רישיון להשמיען. בנוסף, לא הייתה מחלוקת באשר לעובדה שמנהל המקום השמיע את היצירות על מנת להנעים את אוזנם של משתתפי האירוע הפרטי שנערך במקום. בד בבד, השמעת היצירות שימשה למשיכת לקוחות עתידיים לבית העסק. לדעת השופטת, מטרת חוק זכויות היוצרים הייתה להגן על מוזיקאים, ציירים, פסלים ואמנים נוספים מפני שימוש לא ראוי וללא רשות ביצירות. מכוח מטרה זו, היה ראוי לפרש את המונח "בציבור" באופן רחב.

 

כלומר, כל מקום בו הוצגה יצירה מסוג מסוים בבית עסק, גם אם התקיים בו אירוע פרטי, הרי שהיה מדובר בשימוש פומבי. לכן, טענתו של הנתבע בדבר השמעה פרטית במסגרת אירוע משפחתי נדחתה. השופטת הדגישה שעל מנת שהנתבע היה נהנה מהגנת ה"שימוש הפרטי", היה עליו להשמיע את היצירות בביתו הפרטי שלו. מאחר שהנתבע השמיע את היצירות בעסקו, תוך כוונה למשוך לקוחות למקום וכאשר לכלל הציבור הייתה נגישות למקום, לא היה מדובר בהשמעה פרטית.

 

לא זו אף זו, היצירות הושמעו במערכת הגברה מסחרית על ידי תקליטן מקצועי. בכך היה חיזוק לקביעה שלא היה מדובר בהשמעה ביתית אלא ציבורית. נקבע כי גם אם היצירות הושמעו על ידי תקליטן, האחריות להפרת זכויות היוצרים הייתה של בעל העסק ששכר את הראשון. לאור האמור לעיל, השופטת קבעה שהנתבע נדרש להשמיע את היצירות בכפוף לרישיון לעשות כך. מאחר ולא היה רישיון, הרי שהנתבע הפר את חוק זכויות היוצרים ופקודת היוצרים.

 

עם זאת, השופטת פסקה שסכום הפיצוי שנתבע היה לא ראוי במקרה זה. זאת מאחר שהיחס בין ההפרה שבוצעה לסכום התשלום היה לא מידתי. שכן, התובעת לא הוכיחה שהנתבע ערך אירועים נוספים בהם השמיע יצירות ללא רישיון. כמו כן, לא הוכח שהנתבע קיבל התראה על שליחת נציג מטעם אקו"ם להקליט את האירוע. בסופו של יום, התביעה התקבלה אך הוחלט לפסוק פיצוי נמוך יותר בסך 30,000 ₪.