זכות העיון בתיק בית המשפט על ידי מי שאינו צד לו

זכות העיון במסמכים שבתיקי בית המשפט הוסדרה בתחילת שנת 2003 בתקנות מיוחדות. תקנות אלה באו במקום תקנות הארכיון שהיו נהוגות עד אז. בעקבות תיקון התקנות, חל הבדל מהותי ומרכזי מהנהוג קודם לכן, וזאת מכיוון שבעבר נקודת המוצא הייתה שאין להתיר זכות עיון בתיק לאדם שאינו צד בו, אלא מטעמים מיוחדים. לעומת זאת, התקנות החדשות קבעו שנקודת המוצא היה שיש לאפשר לכל אדם לעיין בתיק, גם אם הוא איננו צד באותו תיק.

לבית המשפט הוגשה בקשה על ידי עורך דין שלא היה קשור לתיק הנדון, ולא ייצג את אחד הצדדים בו, לעיין במסמכים שהיו מצויים בתיק. הנימוק לבקשה היה רצונו של עורך הדין ללמוד מהמסמכים ולהסתייע בהם לצורך סוגיה דומה שעלתה בעניין שטופל על ידו. התובע והנתבע בתיק המדובר התנגדו לבקשה זו, מפאת החיסיון החל על הליכים של נישום אל מול רשויות המס. בנוסף, לטענתם, המבקש לא נימק כראוי את עניינו בתיק. יש לציין כי התביעה המדוברת לא התנהלה בדלתיים פתוחות ופסק הדין אף התפרסם בכמה אתרים משפטיים.

האם יותר העיון בתיק?

לפי תקנות זכות העיון בתיקי בית המשפט, יש לאפשר לכל אדם גם אם איננו צד באותו תיק, לעיין בתיק, וזאת בגלל עיקרון פומביות הדיון. למרות זאת, וועדת גרוס, אשר התקינה את התקנות, סייגה את הזכות וקבעה כי על בית המשפט להתחשב גם במי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון. בית המשפט ציין כי קיים קושי כפול מהבחינה העיונית: ראשית, זכות העיון נגזרה מפומביות הדיון, שהינו עיקרון חוקתי, אך סויגה בחקיקה ראשית. על כן, לא היה ברור כיצד ניתן היה להוסיף על ההסתייגויות באמצעות חקיקת משנה. שנית, האיזון בין הצורך בעיון לבין אפשרות הפגיעה בעניין בעלי הדין כבר נעשה בחוק בתי המשפט, ועל כן לא היה ברור מדוע היה צורך באיזון נוסף. בנוסף, בית המשפט ציין כי, מהבחינה המעשית, הפער בין העקרונות עלול ליצור מצבים שאינם הגיוניים בנוגע למסמכים המבוקשים ובנוגע לזהות המבקש. דוגמא לכך היא העיקרון לפיו כל אדם רשאי להיות נוכח בכל דיון, ועל כן לא ברור מדוע במקרים מסוימים לא תינתן לאדם האפשרות לעיין בתיק.

בית המשפט ציין כי במידה ויתאפשר לכל אדם לעיין בכל תיק שירצה, מלבד אפשרות הפגיעה באינטרסים של בעלי צד שלישי, קיים שיקול נוסף, והוא השיקול שבהכבדה על מערכת בתי המשפט. אולם, וועדת גרוס ציינה לעניין זה כי אין בעצם אי הנוחות או בקשיי התקציב כדי לשלול את זכות העיון.

מסקנת בית המשפט מכל האמור לעיל הייתה שבכל מקרה שבו התיק התנהל בדלתיים פתוחות, וכל עוד לא היה קיים צו איסור פרסום על ההליך, יש להתיר לכל אדם עיון בכל מסמך שבתיק. בית המשפט יישם את המסקנה הזו במקרה שלפנינו וקבע כי מכיוון שההליך כולו התנהל בדלתיים פתוחות ומכיוון שלא נוצרו עובדות או ראיות חדשות שהצדיקו את איסור הפרסום, הרי שניתן היה להתיר את העיון במסמכים שהיו בתיק. על כן, בית המשפט נעתר לבקשה והתיר עיון בתיק ובכל המסמכים שנתבקשו על ידי עורך הדין.