אחד המנגנונים המשפטיים הקיימים לצורך הבטחת פירעון חובות הינו מנגנון הערבות הבנקאית. במסגרת מנגנון זה, הערב לוקח על עצמו התחייבות לפרוע את חובות הלווה, במידה והאחרון לא יוכל לעמוד בחובות אלה. כאשר מדובר על ערבות בנקאית להסכם שכירות, התחייבות הבנק מתקיימת מאליה, ואין היא תלויה בחוזה השכירות.
יש לכם שאלה?
פורום התנגדות לביצוע שטר
פורום הוצאה לפועל
המבקשת במקרה דנן הייתה חברה אשר ביקשה צו מניעה זמני למניעת חילוטה של ערבות בנקאית, שניתנה לטובת המשיב, בהתאם להסכם שכירות בינו לבין המבקשת. בעליה של החברה המבקשת היו שני שותפים, כאשר אחד מהם היה בעל 50.5% מהמניות, והאחר בעל 49.5% מהמניות. הנכס שהושכר על ידי המבקשת היה מצוי בבעלות שני הבעלים ובבעלות המשיב בחלקים שווים. כשבוע לפני תום השכירות, המשיב פנה אל הבנק בכדי לממש את הערבות על הנכס. בקשת צו המניעה הוגשה על ידי המבקשת רק שישה ימים לאחר הגשת הדרישה, מכיוון שזה היה המועד שבו הבנק הודיע לה על דרישת המשיב למימוש הערבות. המבקשת טענה כי הערבות נועדה למימוש רק במקרה בו ההסכם בינה לבין המשיב יופר על ידה. עוד טענה המבקשת כי היא לא הפרה את ההסכם, ולפיכך יסוד בקשת המשיב למימוש הערבות הוא במרמה ובחוסר תום לב קיצוני, ברמה המצדיקה את מניעת מימוש הערבות.
האם הייתה אמורה להיות הפרה עתידית וצפוייה?
המשיב טען כי הוא הודיע החברה הודיעה לו פעמים רבות כי היא איננה מתכוונתן לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות, ועל כן הוא טען כי הפרת החוזה על ידי המבקשת הייתה צפויה. לפיכך, המשיב טען כי מכוח סעיף 17 לחוק החוזים, הדן בהפרה צפויה, קמה לו זכות לממש את הערבות. בנוסף, בא כוח המשיב העלה טענת סף שלפיה בקשה זו הוגשה רק על ידי אחד מבעלי המבקשת, ולא על ידי שניהם, ועל כן אין לראותה כבקשת המבקשת. כהוכחה לכך בא כוח המשיב הציג את סעיף 33 לרישומי רשם החברות, בו נכתב כי יש צורך בחתימת שני בעלי המניות ובהסכמת שניהם לשם ביצוע פעולות בשם החברה.
בא כוח המבקשת השיב לעניין זה כי יש צורך בחתימת שני בעלי המניות בפעולות הנוגעות לחשבון הבנק של החברה, אך הדבר אינו תקף בנוגע לפעולות אחרות. בית המשפט דחה את טענת בא כוח המשיב לגופה. בית המשפט מצא כי המבקשת אכן הודיעה למשיב כי היא אינה מתכוונת לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות, וזאת בניגוד להסכם בין הצדדים. לעניין זה, בית המשפט הציג את סעיף 17 לחוק התרופות, לפיו אם צד לחוזה גילה כי לא יקיים את החוזה, הצד השני יהיה זכאי לתרופות גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה.
בא כוח המבקשת הגיב לעניין זה וטען כי למרות ההצהרות של אחד מבעלי מניות המבקשת, כי החברה לא תפנה את המושכר, בלילה שלפני מועד הדיון המבקשת פינתה את המושכר. על כן נטען על ידיו כי ציפייתו של המשיב להפרת ההסכם נתבדתה, וכי באותה עת היה מצוי במושכר שוכר אחר. בנוסף, נטען כי חובת המבקשת להחזיר את המושכר חלה לגבי שליש מהנכס בלבד, מכיוון ששני שליש מהמושכר היו שייכים לשני בעלי מניות המבקשת, ועל כן לא הייתה הפרה של ההסכם.
בית המשפט מצא כי הייתה קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשאלת הפרת ההסכם. לעניין זה נקבע בפסיקה כי גם כאשר יש מחלוקת בין הצדדים, האם קמה זכותו של מוטב הערבות לחלט אותה, אין בקיום המחלוקת כדי למנוע את מימוש הערבות. על כן, נקבע כי גם השתלשלות הדברים שתוארה על ידי בא כוח המבקשת, לא ביטלה את זכות המשיב לממש את הערבות. לאור קביעה זו של בית המשפט, הבקשה נדחתה.
