עיצומים כספיים הם מעין קנסות אזרחיים אשר מוטלים על ידי הרשות המוסמכת להטילם. חוק איסור הלבנת הון הוא חוק חדש יחסית (משנת 2000), והוא נועד למנוע הלבנת הון. הלבנת הון היא מעשה כלכלי של העברת כספים, כשהמטרה היא להסוות את המקור של הכסף ואת היעד שלו. כך למעשה, הופכים כסף שהושג בדרכים לא חוקיות (המכונה "הון שחור"), לכסף "נקי".
יש לכם שאלה?
הדרכים הלא חוקיות בהן הושג הכסף הן עבירות פליליות כשלעצמן (סחר בסמים, גניבה ועוד), אשר מדביקות במעשה הלבנת ההון את תו אי החוקיות. המחוקק עיגן את אי החוקיות הזו בחוק איסור הלבנת הון, וקבע את המעשה כעבירה פלילית שבצידה עונש מאסר או קנסות כבדים (היינו העיצומים הכספיים).
אזרח ישראלי טייל למדינה שכנה לישראל וכשחזר אליה, דרך אחד ממעברי הגבול, הוא העביר עימו תיק ובו כסף מזומן רב. נערך לו בידוק בטחוני, התגלו הכספים והעניין דווח לאנשי המכס במעבר הגבול. לא הייתה מחלוקת על כך שהאדם לא דיווח למכס על הכספים, כפי שמצווה היה לעשות על פי חוק איסור הלבנת הון. הוא נחקר בחשד לביצוע עבירה פלילית לפי סעיף 9(ב) לחוק שלעיל ולפי חוק העונשין.
הועדה להטלת עיצום כספי (ועדה שהוקמה מכוח חוק איסור הלבנת הון) התכנסה לדון בעניינו של האדם, אך הוא לא התייצב לדיון בוועדה. מאחר שכך, ובהתבססה על הראיות, הועדה הטילה עליו עיצום כספי בגובה הסכום שנתפס בידיו. האדם ערער על החלטת הוועדה, התקיים דיון נוסף ובו הוחלט להפחית את גובה העיצום הכספי, אך לא לבטלו.
על החלטה זו הגיש האדם ערעור נוסף. לטענתו, החלטת הוועדה הייתה שרירותית ואינה סבירה, מאחר שהוכח שהכספים הגיעו ממקור לגיטימי והאדם דיווח עליהם לבודקים הביטחוניים במעבר הגבול. אגף המכס והמע"מ, כנגדו הוגש הערעור' דרש כי יידחה הערעור מאחר שבית המשפט אינו מוסמך להתערב בשיקול דעתה של וועדה מנהלית שלא חרגה ממתחם הסבירות והמידתיות.
סמכות בית המשפט מול הוועדה להטלת עיצום כספי
בית המשפט דן בשאלת סמכותו כבית משפט הדן בערעור. הועדה להטלת עיצום כספי הוקדמה מכוח חוק איסור הלבנת הון ופעולתה מוסדרת בתקנות איסור הלבנת הון. לוועדה סמכות להטיל עיצום כספי מכוח היותה רשות מנהלית, ומתוקף היותה כזו היא אינה כפופה לדיני הראיות אלא לראיות מנהליות - ראיות בעלות ערך הוכחתי סביר, ועליה להפעיל את שיקול דעתה לפי אמות מידה של הגינות ויושר, ולא מתוך שרירות לב, חוסר סבירות, ניגוד עניינים או משוא פנים.
בית המשפט של הערעור מחויב להפעיל את הביקורת השיפוטית על פעולת הרשות המנהלית. במסגרת זו, הוא אינו בוחן את הראיות והעדויות אלא אך ורק את סבירותה של ההחלטה ומבקש לוודא שלא נפלו בה טעות או פגם. הסבירות תיבחן לפי ההליך שהביא את הוועדה להחלטתה, הליך שמבוסס על איסוף סביר של העובדות, שקילת העובדות הרלבנטיות וקביעת התשתית העובדתית בהתבסס עליהן. בית המשפט יתערב בהחלטה רק אם נפל בה פגם, ולא יחליף את שיקול דעתה אם לא נוחה דעתו מההחלטה.
חובת הדיווח לפי חוק איסור הלבנת הון
בית המשפט עמד על חובת הדיווח על כספים המועברים בין מדינות לפי סעיף 9(ב) לחוק איסור הלבנת הון, כשלדידה של המדינה המערער לא מילא אותה. הוועדה בחנה את העדויות, אפשרה למערער להגיש את כל המסמכים הרלבנטיים, ולכן בית המשפט מצא את דרך פעולתה כמידתית, סבירה ומושכלת. המערער לא מילא את הטופס הנדרש להצהרה על הכסף שברשותו במעבר הגבול, וחזקה מכך שהתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו אלו, במיוחד כשמדובר באדם אשר יצא מישראל לאותה מדינה עשרות פעמים.
כמו כן, התגלו סתירות בין הגרסאות שמסר המערער. לוועדה הייתה הסמכות להטיל על המערער את העיצום הכספי, ולא נפל כל פגם בהחלטתה זו. המערער טען שהטלת העיצום היא פגיעה בכספים שלא בהכרח הוכח שהושגו בעבירה ומשכך יש פגיעה בזכות הקניין. בית המשפט לא קיבל זאת מאחר שעיצום כספי הוא בגדר קנס, ומאחר שלא נדרשת הוכחה שמקור הכספים אינו חוקי. הוועדה בחנה את טענת המערער לפיה הכספים לגיטימיים אך הביעה ספק באמינות דבריו. היקף העיצום שנקבע אינו חורג גם הוא מגדר הסביר. לאור הנ"ל נדחה הערעור.
לסיכום, בית המשפט יתערב בהחלטות של רשות מנהלית אך ורק אם נוכח, כי אלו התקבלו בשרירותיות ובחוסר סבירות ומידתיות. אם החלטת הרשות היא סבירה, בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתה בנושא.
עודכן ב: 05/11/2012