תביעה לדמי אבטלה לעצמאי אשר ביצע עבירות מס כבעל עסק

דמי אבטלה הם תשלום אשר משולם לאדם שביכולתו לעבוד והוא אף רוצה בכך, אך אינו מצליח למצוא מקום עבודה. האחראי על מתן הסכומים למובטלים (חסרי העבודה) הוא המוסד לביטוח לאומי. עם זאת יש לציין, כי התשלום אינו משולם לכל אדם המצוי בסטאטוס זה אלא למי שעומד בתנאים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי.

יש לכם שאלה?

פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים
פורום ביטוח לאומי
פורום דיני פנסיה | פרישה מעבודה
פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה

ראשית, האדם צריך להיות מוגדר כמובטל על ידי לשכת התעסוקה כלומר אדם אשר נרשם בלשכה ככזה והגיש בקשה לקבלת דמי אבטלה. שנית, האדם צריך להוכיח, כי עבד תקופה מסוימת של כמה חודשים ברצף (משתנה לפי הגיל) בטרם הגיעו למצבו זה. שלישית, האדם צריך להיות במסגרת טווח הגילאים (בין גיל 20 לגיל 65).

אדם אשר היה בתפקידו סמנכ"ל שיווק בחברת מזון במשך שנתיים, היה בעל שליטה בחברה אחרת, כשהאחרונה נכנסה לתקופה של קשיים כלכליים חריפים. אותו אדם היה ערב אישית לחובותיה של החברה בה היה בעל שליטה, ולאור הקשיים בה נקלע גם הוא לקשיים כלכליים. בשלב מסוים פנה אותו אדם לחברת המזון וביקש לשנות את מסגרת העסקתו בה משכיר לעצמאי אשר מגיש לה חשבוניות מדי חודש.

החברה הסכימה והעבירה סכומים גבוהים יותר מאלו ששילמה לעובד כשכיר, לחברה שבבעלותו כנגד חשבונית מס שהציג מטעמה. מטעם חברה זו הוציא לעצמו האדם משכורת חודשית נמוכה מאוד (נמוכה יותר משכר המינימום במשק). הוא טען, כי אופן זה לתשלום נעשה בשל שיקולי מס. האדם פוטר מחברת המזון וקיבל דמי הודעה מוקדמת. מאוחר יותר, פנה התובע למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי אבטלה. המוסד דחה את הבקשה מאחר והמבוטח "לא צבר את התקופה הנדרשת הקבועה בחוק הביטוח הלאומי בכדי להיות זכאי לתשלום".

האדם טען, כי התקופה שבה סיפק חשבוניות לחברת המזון היא תקופה שיש להכיר בה כתקופה הנדרשת (המכונה בחוק תקופת אכשרה), מאחר שבתקופה זו נחשב מהותית לעובד חברת המזון. המוסד לביטוח לאומי טען, מנגד, כי מיום שהשתנה הסדר התשלום, חדלה חברת המזון לשלם עבור העובד דמי ביטוח לאומי. כמו כן, טען המוסד, כי אם תתקבל התביעה יש לחשב את דמי האבטלה לפי הסכום ששולם לו כעובד מן המניין בחברת המזון, ולא לפי הסכום ששולם לו עת סיפק חשבוניות מטעם החברה שבבעלותו.

מעוולה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה

בית המשפט עמד על כלל יסוד במשפט הישראלי, לפיו מעילה בת עוולה לא צומחת זכות תביעה. בית המשפט חש כי מהראיות עולה התחושה, שהעסקה המדוברת הייתה עסקה מלאכותית. מאחר שהתובע טען כי הדבר נעשה משיקולי מס, פנה בית המשפט לסעיף 86 לפקודת מס ההכנסה לפיו ניתן להתעלם מעסקה שנעשתה במטרה להפחית את גובה המס בצורה מלאכותית. בית המשפט עמד על כך, שבחינת תכנוני מס היא עניין שאינו בסמכותו מאחר שאין לו את המומחיות הנדרשת. אך, כאשר מדובר בסוגיה שהיא מהותית בתיק מסוים ודורשת הכרעה, בית המשפט יכריע בה לצורך התיק בלבד ולא תצא מכך הלכה מחייבת בנושא.

בית המשפט בחן האם העסקה שבפניו היא עסקה מלאכותית, לפי המבחן שנקבע בתקדימיו של בית המשפט העליון - עסקה אשר אין בה כל טעם, מלבד הטעם של הימנעות מתשלום מס או הפחתתו. המחוקק התיר לאדם לקזז הפסדים בין עסקיו השונים אך כל עוד הוא לא מנצל זאת כדי להתחמק מהחובות המוטלות עליו מכוח החוק. אם היינו מתירים התחמקות כזו ייפגע האינטרס הציבורי בגביית המס באופן שוויוני. במקרה דנן ברור, כי המטרה במבנה שנוצר בין התובע ובין חברת המזון הייתה הימנעות מתשלום המס.

יותר מכך, התובע קנה את החברה האחרת בעודה בהפסדים במטרה לקזז נגדם את ההכנסות האישיות שלו ולהימנע מתשלום מס על הכנסותיו אלו. התובע טען, כי הדבר נעשה בתיאום עם רשויות המס, אך הוא לא הוכיח זאת ולכן בית המשפט התרשם שהעסקה שבפניו היא עסקה מלאכותית. התובע גם לא שילם את דמי הביטוח הלאומי במלואם - שילם עבור שכר המינימום שקיבל מהחברה שבבעלותו ולא עבור השכר המלא שקיבל מחברת המזון (נהנה מ-2 עולמות ואף ביקש דמי אבטלה בהתאם לשכר הגבוה).

מטרת הביטוח הלאומי היא לשמש רשת ביטחון לאנשים המצויים במשבר בחייהם - ביטוח סוציאלי המתבסס על כך שהאדם משלם את חובותיו לחברה ומקבל ממנה בחזרה בעת הצורך. במקרה דנן, התובע פגע בציבור בכך ששילם פחות מס ודרש סכומים גבוהים כדמי אבטלה, והוא נמצא כמי שפעל בחוסר תום לב קיצוני. התביעה נדחתה, והתובע חויב בתשלום הוצאות משפט. לסיכום, כאשר אדם עושה תחבולות ומשחקים כדי להתחמק מתשלום חובות המוטלים עליו כאזרח המדינה, לא תשמע טענתו לקבלת זכויות מהמדינה.