מן המפורסמות הן כי תוצאת בדיקת פוליגרף ("מכונת אמת") אינה מהווה ראיה קבילה בהליך הפלילי. הסיבה לכך ברורה ומובנת – מדובר בתוצאות אשר אינן מובהקות דיו בכדי לשמש כ"מגן" או כ"חרב" במשפט הפלילי (אשר בכוחו לחרוץ את גורלו של אדם). יחד עם זאת, כאשר מדובר בהליך אזרחי, הצדדים יכולים להסכים על קיום בדיקת פוליגרף שתוכל לשפוך אור על מחלוקת עובדתית ביניהם. חשוב לציין כי אופציה זו תלויה בהסכמת שני הצדדים, קרי, בדיקת הפוליגרף לא תשמש כראיה קבילה אלא אם שני הצדדים גם יחד הסכימו לדבר. להלן דוגמא למקרה כאמור.

 

מדובר בסכסוך אזרחי אשר במסגרתו בית המשפט התיר לצדדים לבצע בדיקת פוליגרף במטרה ליישב מחלוקת עובדתית מהותית. את התביעה דנן הגיש אדם אשר רכש רכב משומש במגרש למכירת רכבים. לדבריו, לאחר הרכישה הוא גילה כי הרכב היה מעוקל. לטענת התובע, לאחר שהוא רכש את הרכב, הוא גילה לתדהמתו כי על רכבו החדש, שזה עת נרכש, רובץ עיקול. התובע הוסיף וטען כי עד לתאריך הדיון לא הוסר העיקול מעל רכבו. הנה כי כן, התובע דרש בכתב התביעה להשיב את רכבו אל מגרש הרכבים ולקבל את כספו בחזרה. מנגד, הנתבעת, חברה בע"מ המחזיקה במגרש למכירת רכבים משומשים, גרסה כי דרישותיו של התובע היו "חסרות שחר" והטענות העובדתיות שטען התובע "לא היו נכונות".


הסכם דיוני


לאחר ישיבת הוכחות קצרה, הצדדים התכנסו והגיעו להסדר דיוני אשר נוסחו היה כדלקמן: גרסאותיהם העובדתיות תיבחנה באמצעות בדיקת פוליגרף. בהמשך לכך, הוסכם בין הצדדים כי בהנחה והתובע והעד מטעמו יימצאו כדוברי אמת בבדיקת הפוליגרף, ואילו מנהל הנתבעת יוגדר כנבדק שלא אמר אמת, הרי שהתביעה תתקבל ובית המשפט יוסמך לקבוע את גובה הנזק על דרך הפשרה, בהתבסס על הסיכומים שיוגשו.  מנגד, נקבע כי אם התוצאות תהינה הפוכות, קרי התובע ועדו יימצאו כדוברי שקר, ומנהלה של הנתבעת יוכר כדובר אמת, אזי התביעה תדחה לאלתר. הסכם דיוני כאמור לא יכול היה להיכנס לתוקף בטרם בית המשפט אישר אותו והעניק לו מעמד של החלטה. בית המשפט אכן אישר את ההסכם הדיוני בין הצדדים, ומרגע זה הוא הפך למחייב.


תוצאות הפוליגרף והכרעת הדין


בבדיקת הפוליגרף שבוצעה במכון מוסמך, התובע והעד מטעמו נמצאו כדוברי אמת. מנגד, מנהלה של הנתבעת סווג כ"מי שאינו אומר אמת". בהתאם לכך, בית המשפט קבע כי התביעה התקבלה. בהמשך לכך, לאחר שהוגשו הסיכומים, נפסק על דרך הפשרה כי רכבו של התובע יוחזר לנתבעת, וכנגד כך תשלם האחרונה לתובע סך של 55,000 ₪. נוסף על כך, נצטוותה הנתבעת לשאת בעלויות בדיקת הפוליגרף שבוצעה, עלות הבדיקה לצד הוצאות נוספות הגיעו לסך של 4,500 ₪. לצד זאת, בית המשפט השית על הנתבעת גם את שכר טרחת עורך דינו של התובע, בסך של 5,000 ₪.