נסיעה כנגד כיוון התנועה, במיוחד בכניסה לחניונים ומתחמים פרטיים, חסומה לא אחת על ידי דוקרנים. האם אדם אשר צמיגי רכבו ניזוקו בעקבות דוקרנים אלה יהיה זכאי לקבל פיצוי מבעל המקרקעין? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט במקרה זה.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, נהג מכונית נסע בחניית מלון, כאשר לפתע רכבו עלה על דוקרנים אשר היו מונחים על אמצע מסלול הנסיעה ולכל רוחבו. כתוצאה מכך ארבעת גלגליו של כלי הרכב נקרעו. נהג המכונית תבע את המלון בסדר דין מהיר על עלות החלפת ארבעת הגלגלים, תשלום לגרר, הוצאות בגין הפסד יום עבודה ופיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו. סך הפיצוי, לפי כתב התביעה, היה על סך 10,807 שקלים. הנתבעת, בעלת המלון, הכחישה את חבותה וטענה כי התובע נסע כנגד כיוון התנועה וכנגד להוראות הנסיעה אשר היו במקום.
ההכרעה
בית המשפט קבע כי המלון, כמחזיק במקרקעין, היה חייב בחובת זהירות מושגית כלפי כל הבאים בשעריו, לרבות כלפי כל הנכנסים לחניון המלון - המהווה חלק בלתי נפרד מהמתחם. צוין כי המלון אכן היה רשאי להציב דוקרנים ביציאה מן החניון, ובכך למנוע כניסת רכבים ממסלול היציאה של החניון (על מנת שלא לסכן נהגים ועוברי אורח). עם זאת, דוקרנים אלו היוו מכשול שלגביו המלון חייב להזהיר את כל הנכנסים בשעריו, בייחוד לאור מיקומם בחניון (הדוקרנים מוקמו באמצע הכביש ובמרחק רב של 20 מטרים ממיקום היציאה של החניון).
הנהלת המלון סיפקה תמונות אשר לפיהן מסלול הנסיעה סומן, כך שהמסלול נועד אך ורק ליציאה מן החניון ולא לכניסה אליו. בתמונות אף הוצג שילוט המזהיר ומכוון את הנכנסים אל החניון. עם זאת, הסימון והתמונות לא הופיעו בתמונות שהציג התובע, ומכך הסיק בית המשפט כי אמצעי זהירות אלו הוצבו רק לאחר שהתובע הגיש את תביעתו. מתמונות התובע היה ניתן לראות כי רכבים נוספים עלו על הדוקרנים ואף החנו אחריהם. באחת מן התמונות אף צולם כלי רכב אחר בו הנהג החליף את אחד מן הגלגלים עקב קריעתו כתוצאה מעליה על הדוקרנים.
בית המשפט ציין כי גם לו קיבל את גרסת הנתבעת לגבי כך שהוצב שלט "אין כניסה" ביציאה מהחניון, אזי שלא היה בכך די על מנת להזהיר את הנכנסים לחניון המלון. התנהלות המלון, עם הוספת האמצעים הנוספים לאחר תקריתו ותביעתו של התובע, אף הוכיחה לבית המשפט כי הנהלת המלון הבינה שלא היה די באמצעים שהיו קיימים קודם לתקרית. לפיכך, בית המשפט מצא את המלון אחראי על התקרית.
אחריות רק לגבי הגלגלים האחוריים, וזאת משום שהתובע המשיך בנסיעה
בית המשפט קבע כי האחריות לקריעת שני הגלגלים הקדמיים היא תחת התובע, שכן לאחר שנסע לאחור ברכבו, ושמע כי הגלגלים האחוריים נקרעו, היה עליו לצאת מן הרכב ולא להמשיך בנסיעה, דבר אשר גרם גם לקריעת שני הגלגלים הקדמיים. בעניין זה, התובע טען כי לא הבין מה מקור הרעש. בית המשפט ציין כי היה עליו לעצור ולגלות מהו מקור הרעש. כמו כן, בית המשפט קבע כי על התובע אשם תורם בנוגע לקריעת שני הגלגלים האחוריים, בשיעור של 50%, שכן בית המשפט סבר כי התובע היה מודע לכך שאין לעבור במסלול הנסיעה בו נסע.
לפיכך, בית המשפט הכריע כי על הנתבעת לשלם לתובע רבע מעלות תיקון הגלגלים האחוריים – 1,518 שקלים. כך גם בית המשפט הורה על פיצוי חלקי בלבד של עלות הגרירה בסך 40 שקלים (במקום 80 שקלים). באשר לתביעת התובע בדבר פיצוי עבור יום העבודה שהפסיד, בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח נזק היות ולא המציא כל ראיות תומכות לנזק הנטען. לאור רשלנותו התורמת של התובע בית המשפט הכריע גם כי אינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש.