עוולת הגניבה מוכרת בדיני הנזיקין כאחת מהעוולות אשר ניתן לקבל בגינן סעד משפטי. פקודת הנזיקין מכירה בעוולת הגזל במסגרת קבוצת העוולות הנקראות "שליחת יד", ומוגדרות בסעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשמ"ד-1984. ייחוד העוולה הוא שבמסגרתה בית המשפט יכול לצוות על החזרת המיטלטלין, ובנוסף להעניק לתובע תרופות נוספות המוקנות לו בפקודת הנזיקין.
התובע במקרה שלפנינו טען כי הוא הסכים בתחילה לפנות את הדירה נשוא התביעה במועד מסוים, אולם הוסיף כי מאוחר יותר הוסכם בינו לבין הנתבעים להקדים את מועד הפינוי. משמעות ההסכם בין התובע לבין הנתבעים הייתה שהתובע יוציא את כל מיטלטליו מהדירה עד לתאריך המוקדם יותר, ושבתאריך זה הדירה תעבור לידי הקונים (הנתבעים) כשהיא נקייה מכל רכוש. יש לציין כי רכישת הדירה על ידי הנתבעים נעשתה באמצעות כונס נכסים, במסגרת הליך הגירושין של התובע.
הנתבעים טענו כי כאשר הם הגיעו לדירה בתאריך המוקדם שהוסכם בין הצדדים, המיטלטלין של התובע עדיין היו מצויים בה. כמו כן, נטען כי הדירה הייתה במצב רע והיו בה רהיטים ומוצרים שבורים. הנתבע העיד כי כאשר הוא הגיע לדירה וראה את אי הסדר ששרר בה, הוא יצר קשר עם כונס הנכסים, אשר הדריך אותו לצלם את אשר התחולל בדירה. התצלומים אשר צולמו על ידי הנתבע הוגשו לבית המשפט, ועלה מהם כי הדירה אכן הייתה עמוסה בחפצים ובציוד, וכי שרר בה אי סדר מוחלט. כמו כן, הנתבע ציין כי אביו של התובע נכח במקום ודאג לפינוי חלק מהמיטלטלין באמצעות העמסתם בארגזים על משאית הובלה. הנתבע הוסיף וציין כי אביו של התובע ארז חלק מהמיטלטלין בארגזים ושם אותם במרתף, ולאחר כחודש, זרק את הארגזים לזבל.
דחיית טענות גניבה בנוגע לציוד שנשאר בדירה ו/או נשלח משם ביום הפינוי
התובע טען כי עיקר הארגזים שהוא ארז לא הגיעו ליעדם, כלומר לדירתו החדשה. בית המשפט מצא כי התובע לא פנה לברר מדוע ארגזים אלו לא הגיעו ליעדם, ולא ניגש בשנית לדירתו הישנה. על כן, בית המשפט מצא כי לא היה כל בסיס לטענת הגניבה שהתובע העלה, וכי לא נשמעו ראיות אובייקטיביות בכדי לתמוך בטענתו זו. בית המשפט הוסיף וציין כי לא היה בחוות הדעת השמאית, שהובאה על ידי התובע, בכדי ללמד דבר אודות נסיבות האירוע. לאור כל זאת, טענת הגניבה שהועלתה על ידי התובע, נדחתה.
כמו כן, בית המשפט מצא כי התובע לא נהג כהלכה בשני היבטים: ראשית, מכיוון שלא דאג לפינויה של הדירה במועד שעליו הוא הסכים עם הנתבעים. שנית, מכיוון שגם לאחר חלוף המועד לפינוי הדירה, התובע לא פעל באורח נמרץ על מנת לפנות את מיטלטליו. למרות כל זאת, בית המשפט קבע כי לאור עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע, היה ראוי שהנתבעים ישלמו לו פיצויים על סך 2,000 ₪, ובנוסף יישאו בהוצאות התביעה שלו בהליך זה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
