בפרשה זו נידונה תביעת רשלנות רפואית כנגד בית חולים "השרון". התובעים טענו כי הרשלנות במקרה זה באה לידי ביטוי בקביעת מינון תרופות לא מותאם למנוח ומכך שהמנוח נותק מהמוניטור למרות הוראת הרופא התורן.
יש לכם שאלה?
התובעים, בני משפחתו של המנוח, עתרו לחייב את הנתבעים לפצותם בגין פטירתו של האחרון בבית חולים "השרון" (הנתבעת 2) בשל רשלנות רפואית. בכתב התביעה נטען כי בית החולים התרשל בכך שניתק את המנוח מהחיבור למוניטור במהלך אשפוזו במחלקה הפנימית ובכך שהמינון של התרופה אשר ניתנה למנוח היה גבוה ביחס לרמת לחץ הדם אשר נמדדה אצל המטופל.
מהתיעוד הרפואי עלה כי המנוח פנה לבית החולים עקב לחצים בחזהו. לאחר ביצוע מספר בדיקות הוחלט להעבירו ליחידה לטיפול נמרץ לבבי, ובדוחות הרפואיים אף צויין כי המנוח היה בסכנת חיים. מהדוחות הפנימיים של בית החולים עלה כי מצבו של המנוח השתפר. עם זאת, בשלב כלשהו, המנוח התלונן על כך שהוא חש חולשה כללית, ולכן הרופא התורן הורה על חיבורו למוניטור. יום אחד לאחר מתן הוראה זו על ידי הרופא התורן (לאחר כ-6 ימים בהם המנוח היה מאושפז ביחידת הטיפול הנמרץ), ולאור כך שמצבו הבריאותי של המנוח התייצב, הוחלט על העברתו למחלקה הפנימית. עם העברתו, מנהל המחלקה הפנימית הסמיך את האחיות לנתק את המנוח מהמוניטור "במקרה הצורך". בפועל, המנוח לא חובר בחזרה אל המוניטור עם העברתו למחלקה הפנימית. לאחר כיום המנוח נמצא מת במיטת האשפוז בבית החולים.
ההכרעה
בפני בית המשפט הונחו שלוש חוות דעת: חוות דעת מטעם התובעים, חוות דעת מטעם הנתבעים וחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט. לאחר מעבר על חוות דעת אלו, בית המשפט הכריע כי לא נפל פגם בהחלטת הרופאים להעביר את המנוח אל המחלקה הפנימית, וזאת משום שהתיעוד הרפואי הראה על שיפור מצבו הבריאותי של המנוח לאחר ששהה 6 ימים ביחידה לטיפול נמרץ – דהיינו, כאשר הוא הועבר מחלקה הוא היה במצב מיוצב "הודות לטיפול רפואי נמרץ וראוי לציון".
בית המשפט הכריע כי נפלה רשלנות רפואית בכל הנוגע להחלטת מנהל המחלקה הפנימית בדבר ניתוק המנוח מן המוניטור. בעניין זה, בית המשפט אימץ את חוות הדעת המומחה מטעמו, לפיה "נתוניו המיוחדים של המנוח הגדילו את הסיכון הצפוי לפרפור חדרים חוזר ולתמותה: העובדה שעשה פרפור חדרים ראשוני; אוטם שריר לב החריף שכלל את החדר הימני; והצורך בהחייאה ממושכת עם 6 מכות חשמל. נתונים מיוחדים אלה העמידו את החולה בסיכון גבוה. על הרקע הזה, ועל רקע הרגשתו הסוביקטיבית הגרועה של החולה במועדים הרלבנטיים, לא היה מקום לנתקו מן המוניטור בבת אחת, מבלי שנקבע לכך תהליך מדורג ושלבי. הרופא הסביר צריך היה לצפות, כי העדר ניטור עלול לסכל הצלת חייו של החולה, היה ויפתח פרפור חדרים חוזר".
עם זאת, בית המשפט הכריע כי אין וודאות בכך שהמשך חיבורו של המנוח למוניטור היה מציל את חייו, בייחוד היות וסיבת המוות לא הייתה וודאית. לפיכך, בית המשפט עשה שימוש בדוקטרינת הסיבתיות העמומה, לפיה, במקרים בהם הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק אינו וודאי, יש לפסוק פיצוי חלקי. הוכרע כי תרומת מחדל הנתבעות לתוצאה הקטלנית היה בשיעור של 80% מהנזק. בית המשפט הורה לצדדים למסור ראיותיהם בדבר הנזק תוך 30 ימים מדיון זה, וקבע כי בהמשך יקבע את סכום הפיצוי שיש ליתן לתובעים. היות והוכרה אחריות בית החולים בגין התרשלות ניתוק המנוח מהמוניטור, בית המשפט ציין כי אין צורך להכריע בסוגיית התרשלות בית החולים בדבר סוגיית המינון של התרופה שקיבל המנוח.
.jpg)
