על פי סעיף 4 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1982, ישנן תניות מסוימות בחוזה אחיד אשר נחשבות למקפחות. בשנת 2004, תוקן סעיף החוק ונקבע שתנית שיפוט בחוזה אחיד הינה מקפחת. כלומר, כאשר לספק השירות, אשר מנסח את החוזה, סמכות בלעדית לקבוע את מקום ההתדיינות המשפטית במקרה של סכסוך, הדבר עולה לכדי קיפוח של הצד שכנגד. מטרת הסעיף היא לחזק את מעמדו של הצרכן שמתקשר בחוזה, אשר מהווה את הצד החלש במערכת היחסים.

 

לכן, בתי המשפט פוסלים חדשות לבקרים את התניות המקפחות בחוזה אחיד. לאור תכלית זו, עולה השאלה מה קורה כאשר המתקשר בחוזה אינו צרכן פרטי אלא גוף מסחרי בעל יכולות וכוח כמו נותן השירות. האם גם אז ראוי לפסול את תנית השיפוט בחוזה אחיד? דוגמא לדיון בנושא ניתן לראות בפסק הדין דנא. במקרה דנן, בית המשפט נדרש לקבוע האם תנית שיפוט בדבר סמכות מקומית שנקבעה בחוזה אחיד בין ספק גדול ללקוח מסחרי הייתה בעלת תוקף.

 

טענות הצדדים


המבקשות במקרה זה היו מספר חברות מסחריות שטענו כי לתנית שיפוט זו לא היה תוקף. זאת מאחר שהיא הייתה בגדר תניה מקפחת, ועל פי חוק החוזים האחידים, היה על בית המשפט להכריז על בטלותה. מנגד, המשיבה טענה שעיקר עיסוקה היה במתן פתרונות סולאריים ללקוחות עסקיים מסחריים. לטענתה, לו עיקר ההתקשרות הייתה עם אנשים פרטיים, היה ניתן להכיר בתניה כמקפחת ופוגעת ולבטלה. אולם, מאחר שלא כך היה הדבר, לא היה מקום להכיר בקביעת מקום השיפוט כתניה מקפחת. זאת מאחר שהחברות המסחריות היו מסוגלות להקצות משאבים ולהגיע לדיון בבית המשפט שנקבע.


דיון והחלטה - סקירת הפסיקה בנוגע לתניה מקפחת בחוזה אחיד


בפתח הדיון, השופט סקר את השינוי המשפטי באשר לקיומה של תנית שיפוט כתניה מקפחת בחוזה אחיד. שכן, בעבר היה מקובל להכיר בתנית שיפוט כתניה מקפחת כאשר מקום השיפוט היה בלתי סביר. אולם, לאחר שינוי חוק החוזים האחידים בשנת 2004 נקבע שכל תנית שיפוט הינה מקפחת. יתרה מזאת, השופט הדגיש שקביעת מקום השיפוט והסמכות המקומית הייתה בעלת משמעות גם בהתקשרות בין גוף מסחרי לספק גדול. זאת מאחר שכל התדיינות משפטית מצריכה נסיעה לבית המשפט, ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית, בין אם מדובר באדם פרטי או נציג של חברה מסחרית.

 

בנוסף, כאשר ההתדיינות נעשית במקום מרוחק, מדובר בהפסד ניכר של ימי עבודה והוצאות נסיעה גבוהות. אמנם, עלויות אלו עלולות להרתיע מתדיינים פרטיים יותר מאשר מתדיינים מסחריים, אך גם האחרונים נפגעים מכך. השופט קבע כי האיסור על קביעת מקום שיפוט במסגרת חוזה אחיד מטרתו להגן על כוח המיקוח החלש במערכת היחסים, גם כאשר מדובר בגוף מסחרי.

 

לכן, היה ראוי לפסול את התניה גם בחוזים שנידנו במקרה זה. עם זאת, השופט הכיר בכך שבמקרים מסוימים ניתן לסתור את חזקת הקיפוח. זאת כאשר המרחק הגיאוגרפי והסוציולוגי בין מקום השיפוט שנקבע בחוזה לבין המקום שעתיד היה להיקבע על פי תקנות סדר הדין היה בגדר מרחק סביר. כלומר, מרחק שאנשים בסביבת הלקוח נוסעים באופן יום יומי לצורך עבודתם. בנוסף, יש לקחת בחשבון את סכום התביעה, אופי הסכסוך ויחסי הכוחות בין הצדדים. על בסיס שיקולים אלו, השופט החליט להורות על ביטול תנית השיפוט בשתי התקשרויות בלבד, מתוך חמשת הבקשות שהונחו בפניו.