לבתי המשפט מגיעות תביעות רבות בהן התובע טוען להפרת חוזה ודורש את ביטולו. לחלופין, הדרישה היא לאכיפת החוזה שהופר. כמו כן, ישנם מקרים בהם כנגד התביעה הראשית מוגשת תביעה שכנגד. כלומר, הנתבע מעלה אף הוא טענות נגד התובע בעניין החוזה ודורש פיצוי, השבה, ביטול או אכיפה. מדובר אפוא בתביעה הדדית. לעיתים, אחד מבעלי הדין דורש את אכיפת החוזה בעוד שהצד השני תובע את ביטולו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשו לבית המשפט תביעות הדדיות בעניין כישלונה של עסקת מכר של עסק פעיל לייצור מזון. לטענת כל אחד מבעלי הדין, הצד השני הוא שגרם לכישלון העסקה. מכתב התביעה עלה שהתובע, בעל עסק לייצור סלטים באילת, התקשר עם הנתבע בהסכם למכירת העסק ביום 21.12.05. החוזה נכנס לתוקף ביום 01.01.06 והעסק הועבר לחזקת הנתבע תמורת 200,000 ₪ שחולקו לשלושה תשלומים.
בנוסף, בהסכם הוחלט כי הנתבע יקנה את מלאי חומרי הגלם והסחורה המוכנה ויחתום על הסכם שכירות עם משכיר המקום. מנגד, המוכר התובע התחייב להעביר את העסק בהיותו פעיל, נקי ומסודר, עם ציוד תקין ושמיש. הלכה למעשה, הנתבע שילם את התשלום הראשון בסך 70,000 ₪ וקיבל את החזקה בנכס, אך נמנע מלשלם את הסכומים הנוספים. אז, התובע דרש את יתרת הכספים והנתבע סירב וטען להפרת חוזה. משכך, התביעות דנן הוגשו.
טיעוני הצדדים - האם היה לתובע רישיון עסק?
לטענת התובע, הוא מילא את כל התחייבויותיו שנקבעו בהסכם ולכן היה זכאי לקבל את מלוא התמורה החוזית. משכך, הוא עתר לאכיפת ההסכם ולחיוב הנתבע בתשלום הפיצוי המוסכם שנקבע. לשיטתו, לעסק היה רישיון שעתיד היה לפוג בסוף שנת 2005, והנתבע ידע זאת. לכן, טענתו בדבר ביטול החוזה עקב היעדרו של רישיון עסק נטענה שלא בתום לב.
מנגד, הנתבע טען כי התובע הוא שהפר את ההסכם הפרה יסודית ולכן החוזה בוטל. זאת מאחר שהתובע הטעה את הנתבע במהלך המשא ומתן וגרם לו להאמין שלמקום רישיון עסק. אולם, לאחר שהחוזה נחתם הנתבע גילה כי לא כך היה הדבר. יתרה מזאת, נטען כי כלל לא היה ניתן לקבל רישיון עסק למקום. לטענת הנתבע, התובע הפר הפרות נוספות שנגעו לציוד שנמכר, רשימת הלקוחות והמלאי. משכך, בית המשפט התבקש לבטל את ההסכם ולהורות על השבת כספי התמורה ששולמו.
דיון והכרעה - ההסכם תקף ויש לקיימו
לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, השופטת החליטה לקבל את התביעה. נפסק שהנתבע ידע שרישיון העסק במקום עתיד היה לפוג בסוף שנת 2005 כבר בשלב המשא ומתן. זאת מאחר שהוא החל בחיפוש מקום חלופי לעסק ובהתקשרויות עם משרד הבריאות עוד לפני קבלת החזקה במקום והחתימה הסופית על החוזה.
בנוסף, השופטת קבעה שעדות התובע לעניין זה הייתה מהימנה ואחידה, בעוד שעדות הנתבע הייתה רצופת סתירות ונסתרה מספר פעמים. לכן, טענת ההטעייה במשא ומתן שנטענה על ידי הנתבע כנגד התובע נדחתה. בנוסף, השופטת הדגישה שלאור ידיעת הנתבע אודות הצורך לקבל רישיון עסק חדש טרם החתימה על ההסכם, לאחרון לא קמה זכות לבטל את החוזה בגין עילה זו בשלב מאוחר יותר. כלומר, נקבע שההסכם היה תקף ונתבע היה מחויב לקיימו. לאחר מכן, השופטת דנה בטענות נוספות של הנתבע להפרת החוזה. לשיטתה, אף אחת מטענות ההפרה לא הוכחו על ידי ראיות ממשיות ולכן הן נדחו.
בסופו של דבר, השופטת קבעה שהנתבע לא הוכיח קיומם של פגמים בעסקה ובהתנהלות התובע ומשכך, לא הוכיח את הגנתו בתביעה. לכן, התובע נמצא זכאי ליתרת התמורה החוזית שלא שולמה ולפיצוי המוסכם עקב הפרת ההסכם. לאור האמור לעיל, התביעה התקבלה והשופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובע סך של 216,997 ₪ בגין נזקיו.
.JPG)
.jpg)
