כאשר אדם נדרש לשלם חוב לאחר, אך הצד השני חייב גם הוא כספים לבעל החוב, ניתן להעלות טענת קיזוז. כלומר, הפחתת סכום התשלום אותו צד אחד נדרש לשלם, עקב חובו של הצד השני. טענה זו ניתן להעלות באשר לסכומים בגין אותה עסקה כאשר הגיע המועד לקיומה. לחלופין, ניתן לטעון טענת קיזוז גם ביחס לעסקאות שונות, כאשר החיובים הם קצובים. קרי, ערכם הכספי ידוע מראש והם קבועים. דוגמא להעלאת טענה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעת קיזוז כלפי הנתבעת בסך של 33,552 ₪. על פי כתב התביעה, הצדדים היו מעורבים בשלוש עסקאות וזכות הקיזוז נטענה ביחס לחוב התובעת בעסקה אחת וכנגד השתיים הנוספות. העסקה הראשונה בוצעה בשנת 2005, כאשר התובעת הסכימה לסייע לנתבעת בהחדרת מוצר חדש בתחום משקאות האנרגיה לשוק המקומי.
לשם כך, נוצר קשר עם אדם נוסף, בעל מועדון על חוף ים באילת, שהתחייב למכור את המוצר במסיבה ולפרסמו ברדיו המקומי, בפליירים ושילוט, אותו הנתבעת הייתה עתידה לספק. כמו כן, הנתבעת התחייבה לספק לתובעת 120 קרטונים של המוצר כתשלום עבור פעולות בעל המועדון. במקביל, התובעת התחייבה כלפי בעל המועדון לאספקת המוצר ולתשלום נוסף.
במסגרת העסקה השנייה, התובעת הזמינה עבור הנתבעת בר נייד להצגת המוצר בעלות של 4,800 ₪. התשלום עבור הבר הוטל על כתפי הנתבעת. בעסקה השלישית הנתבעת סיפקה לתובעת 360 קרטונים של המוצר בסכום של 38,880 ₪. התובעת שילמה סכום זה בשלושה שיקים דחויים בסך 12,960 ₪ כל אחד. בסופו של דבר, התובעת לא קיימה את כל התחייבויותיה על פי העסקה הראשונה, הנתבעת לא שילמה על הבר הנייד, בהתאם לעסקה השנייה ולכן, שני שיקים דחויים ששולמו במסגרת העסקה השלישית בוטלו.
טיעוני הצדדים - מי היה אמור לשלם על הבר הנייד?
לטענת התובעת, קמה לה זכות לקיזוז סכומים קצובים ביחס לשתי עסקאות ולקיזוז סכום של 21,800 ₪ בגין שני השיקים שבוטלו. בנוסף, נטען כי החוב בסך 4,120 אותו התובעת חבה לנתבעת התקזז מול סכומים אלו ולאור הדרישה לפיצוי בגין נזק כללי ועוגמת נפש. לחלופין, נטען שהנתבעת הפרה את ההסכם באופן חד צדדי כאשר לא שילמה עבור הבר הנייד. לכן, התובעת דרשה השבה של הכספים.
מנגד, הנתבעת טענה כי התביעה הייתה טרדנית וקנטרנית והיא הוגשה במטרה להתחמק מתשלומי חובה אחרים. לגופו של עניין נטען כי התובעת היא שהפרה את ההסכמים. שכן, הבר הנייד היה אמור להיות מוקם על חשבונה של התובעת. בנוסף, במסגרת העסקה הראשונה התובעת התחייבה לקדם את משקה האנרגיה ששווק על ידי הנתבעת, אך הדבר לא נעשה בפועל. לטענת הנתבעת, המשקה כלל לא קודם במסיבה ובמקום קודמו משקאות אחרים מתחרים, בניגוד להסכם שנקבע בין הצדדים.
דיון והכרעה
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופט החליט לקבל את התביעה בחלקה. השופט קבע שהיה מדובר בשלוש עסקאות שונות שנערכו בין התובעת לנתבעת, בשיתוף עם צד ג' – בעל המועדון. אולם, לאור העובדה שחלק מהעסקאות נעשו מול צד ג', הרי שלא התקיים תנאי ההדדיות שנדרש בעת קיזוז חובות. כלומר, השופט הדגיש שעל מנת לקזז חובות, נדרש שהנושה והחייב יהיו זהים בכל אחת מהעסקאות.
השופט קבע שבמקרה זה, הלכה למעשה, התובעת ביקשה לקזז מחובה לנתבעת חוב שהיא חבה לצד ג'. קרי, לבעל המועדון. חוב זה היה במסגרת העסקה הראשונה. משכך, מאחר שבמצב זה לא התקיימה דרישת ההדדיות, לא קמה לתובעת זכות קיזוז. עם זאת, השופט קבע שלתובעת קמה זכאות לקבל פיצוי עבור הפקת שלטי הפרסומת למסיבה, אותם הנתבעת התחייבה לממן. כאמור, הנתבעת טענה שבמהלך המסיבה, קודמו משקאות אנרגיה אחרים בניגוד להסכם ולכן הוא הופר ולא קמה לה חובה לשלם עבור שלטי הפרסומת. אולם, השופט קבע שהמשקאות הנוספים שקודמו לא התחרו במוצר הנתבעת מאחר שהם לא היו תחת הקטגוריה של משקאות אנרגיה. לכן, השופט פסק שההסכם לא הופר והנתבעת חויבה בתשלום עבור הפקת שלטי הפרסומת למוצר.
