בתי משפט מייחסים משנה חומרה לנאשמים שמורשעים בשורה של עבירות תעבורה אשר שיש בהן כדי לסכן את ביטחון הציבור בצורה קשה. עם זאת, בפעמים בהן התביעה והנאשם מגיעים להסדר טיעון במסגרתו נקבע עונש מקל לאותן עבירות חמורות, בית המשפט מתקשה לאשר זאת. שוב ושוב השופטים חוזרים על האמירה שהסדר הטיעון לא משקף נאמנה את חומרת מעשי הנאשם ואת האיזון שבין טובת ההנאה שניתנה לו לאינטרס הציבורי הכללי. עם זאת, למרות אמירות אלו, בתי המשפט נוטים לקבל את ההסדר ובכך, להקל בעונשו של הנאשם. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוכרע דינו של נאשם שהורשע בשורת עבירות תעבורה. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נתפס ביום 30.04.04 בשעה 03:15 בעודו נוהג ברחובות העיר קריית ביאליק תחת השפעת אלכוהול וסם מסוג מריחואנה. בעקבות זאת, הוא נהג בקלות ראש, איבד את השליטה על הרכב וסטה ימינה. כתוצאה מכך, הוא פגע במדרכה והתהפך.
לאחר מעצרו, השוטרים ביקשו ממנו לתת דגימת שתן לבדיקת סם ודגימת דם לבדיקת שכרות אך הוא סירב. יש לציין שאירוע זה התרחש כאשר הנאשם לא היה מורשה לנהוג כלל ולכן נהיגתו לא כוסתה בביטוח תקף ואף לא הייתה באישור בעל הרכב. לאור האמור לעיל, לנאשם יוחסו העבירות הבאות: נהיגה בקלות ראש; נהיגה תחת השפעת סם; נהיגה בשכרות; סירוב למסור דוגמת שתן או דם לבדיקה; התנהגות הגורמת נזק; סטייה מנתיב הנסיעה; נהיגה ללא ביטוח בר תוקף; נהיגה ללא רישיון ונהיגה ברכב ללא רשות בעליו. במסגרת הסדר טיעון שנחתם בין הצדדים, הנאשם הודה במעשים שיוחסו לו והורשע על ידי בית המשפט. אז, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש.
לטענת התביעה, היה על בית המשפט לכבד את הסדר הטיעון גם לעניין העונש ולהשית על הנאשם מאסר על תנאי למשך שישה חודשים, קנס, פסילת רישיון והתחייבות כספית. נטען כי הסדר הטיעון היה סביר לאור העובדה שכמות הסם והאלכוהול שהייתה בגופו של הנאשם כלל לא נמדדה. מנגד, בא כוחו של הנאשם הדגיש את נסיבות חייו הקשות של מרשו, שהיה נכה בשיעור של 75% וקיבל רישיון נהיגה במאי 2005, לאחר שעמל על השגתו לאורך תקופה ארוכה. לדידו, לא היה ניתן לראות בהסדר הטיעון כמקל עם הנאשם. זאת מאחר שהתבקשה פסילת רישיון הנהיגה בפועל למשך 28 חודשים.
דיון והכרעה - מעשי הנאשם "איומים ונוראים בצורה שכמעט אין קשה ממנה"
בפתח דבריה, השופטת הביעה את מורת רוחה ממעשי הנאשם אשר לטענתה היו "איומים ונוראים בצורה שכמעט ואין קשה ממנה". לשיטתה, המעשים הביעו התעלמות מביטחון יתר משתמשי הדרך והנאשם לא נתן ליבו לתוצאות הקשות אשר היו עלולות להתרחש עקב נהיגתו המסוכנת. היא הדגישה שלאור התרחשות תאונת דרכים, היה ניתן להניח שהנאשם למד את לקחו.
אולם, התברר שלאחר שנה הוא שב ונהג ברכב כשלא היה מורשה לנהיגה. כלומר, לא הורתע ממעשי העבר. לכן, השופטת קבעה שהיה על העונש להלום את מעשיו החמורים ולכלול מאסר בפועל בנוסף לרכיבי ענישה נוספים. משום שרכיב זה לא נכלל בהסדר הטיעון בין הצדדים, השופטת הביעה תמיהה על התביעה אשר הקלה בצורה משמעותית עם הנאשם. נפסק כי ההסדר שנקבע לא שיקף כראוי את האיזון שבין טובת ההנאה אותה הנאשם עתיד היה לקבל לבין האינטרס הציבורי שבענישה מחמירה. בנוסף, השופטת טענה שההסדר לא נתן דעתו להשפעה הקשה של מעשי הנאשם ולאלמנט ההרתעה שהיה מהותי במקרה זה.
לא זו אף זו, השופטת סברה שבקבלת ההסדר היה בכדי להציג מסר מעודד לעברייני תנועה נוספים שלא להסכים לביצוע בדיקות לגילוי סמים ואלכוהול על מנת להקל בעונשם. זאת ועוד, נטען שלא היה ניתן לראות בנכותו של הנאשם כגורם מקל, מאחר והעבירה בוצעה בהיותו נכה. עם זאת, לאור פס"ד 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל, שניתן על ידי בית המשפט העליון ובו נקבע שיש לכבד הסדרי טיעון כל עוד לא נפל פגם מהותי בשיקול דעתה של התביעה, השופטת החליטה לאמץ את ההסדר.
בד בבד, השופטת החליטה להחמיר עם הנאשם ברכיבי הענישה של קנס והתחייבות, מאחר שנקבע בהסדר הטיעון שהם יגזרו על פי שיקול דעתו של בית המשפט. בסופו של דבר, השופטת פסלה את רישיון הנהיגה של הנאשם למשך 36 חודשים, מתוכם 28 בפועל. בנוסף, הנאשם חויב בתשלום קנס בסך 12,000 ש"ח ובחתימה על התחייבות כספית בסכום זהה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
