על פי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961, נהיגה ברכב ברשלנות או במהירות שיש בה כדי לסכן את המשתמשים בדרך, גם אם היא פחותה מהמותר, עולה לכדי נהיגה בקלות ראש. מדובר בעבירה על פקודת התעבורה ואדם שמורשע בגינה, רישיונו נפסל למשך תקופה של לא פחות משלושה חודשים. בנוסף, לעיתים מושת עליו עונש מאסר והוא מחויב בתשלום קנס כספי. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לכם שאלה?

פורום נהיגה בשכרות

פורום תעבורה


במקרה דנן, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש וסטייה מנתיב נסיעה. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נהג ברכבו ביום 23.08.05 בהיותו שיכור. במהלך הנהיגה, הוא סטה ימינה מכיוון נסיעתו, עלה על המדרכה, פגע במעקה הבטיחות והתהפך. כתוצאה מכך, הנאשם נפצע ונזקים נגרמו לרכב. הנאשם הודה במעשים שיוחסו לו ומשכך, הורשע בעבירות שפורטו לעיל. אז, נשמעו הטיעונים לעונש.


טיעוני הצדדים לעונש


התביעה ביקשה להשית על הנאשם ארבעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, בנוסף להטלת מאסר על תנאי. כמו כן, בית המשפט התבקש לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם לתקופה שלא תפחת מהמינימום שנקבע בחוק. זאת ועוד, התביעה ביקשה לחייב את הנאשם בתשלום קנס וחתימה על התחייבות עצמית. התביעה ציינה שהייתה זו הפעם הראשונה בה הנאשם היה מעורב בעבירה של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש. עם זאת, הודגש שמעשיו של הנאשם הוו סכנה ליתר משתמשי הכביש לאור הרמה הגבוהה של אלכוהול שנמצאה בגופו.


מנגד, הנאשם הדגיש את נסיבותיו האישיות ואת העובדה שרישיונו היה הכרחי לצרכי פרנסה. משכך, בא כוחו של הנאשם ביקש להקל בעונש ולסווג את הפסילה כך שלא תחול לגבי נהיגה בעבודה. בנוסף, לבית המשפט הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן ממנו עלה שהנאשם נהג להרבות בצריכת אלכוהול ואף היה בעבר בטיפול גמילה, אך נשר ממנו.


דיון והחלטה - פסילת רישיון לשנתיים ללא "הנחות"


בפתח הדיון, השופטת ציינה שנהיגה ברכב תוך כדי השפעת אלכוהול וגרימת תאונת דרכים עקב כך היו מהעבירות החמורות בתחום התעבורה. כלומר, במעשיו של הנאשם היה בכדי לסכן אנשים רבים מסביבו: יתר נהגי הכביש, הולכי הרגל ויושבי רכבו הפרטי. לכן, לדעת השופטת, הענישה נדרשה לבטא את הסלידה החברתית ממעשים אלו, תוך העברת מסר מרתיע ליתר הנהגים אשר היו עלולים לעבור עבירות אלו.

 

בד בבד, השופטת נדרשה להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר הצדיקו הקלה בעונש. אולם, לפסיקתה, משקלן של נסיבות אלו לא היה רב והן נסוגו מפני האינטרס הציבורי שבענישה מרתיעה. בסופו של יום, השופטת דנה את הנאשם לעונש מאסר של 21 חודשים, מהם 3 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. את חודשי המאסר בפועל הנאשם חויב לרצות בדרך של עבודות שירות בבית החולים בחיפה, בביצוע עבודות סיוע, אחזקה, מנהלה ושירותים. כמו כן, רישיון נהיגתו של הנאשם נפסל למשך תקופה של 24 חודשים, ללא סיווג. בנוסף, הנאשם חויב לחתום על התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירות זהות. עם זאת, לאור עונש המאסר ופסילת הרישיון, השופטת נמנעה מחיוב הנאשם בתשלום קנס כספי.