פסק דין בנושא חוק הגנת הדייר פינוי מחנות

בעבר, שוכרים רבים התגוררו בדירות שכורות במשך שנים ארוכות, מכוח חוק הגנת הדייר, לפיו, לא היה ניתן לפנותם מהבית אלא בכפוף לתנאים מוגדרים שנקבעו בחוזה השכירות. כיום, בעלי דירות קובעים במפורש בחוזה ההשכרה שחוק הגנת הדייר לא חל על הנכס. על כן, פינוי הדיירים נעשה בקלות. עם זאת, אחת לכמה זמן, ניתן לשמוע על מקרה של דייר מוגן שפונה מביתו בטענות שונות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?
פורום רכישת דירה | מכירת דירה
פורום חוזה שכירות - יחסי שוכר משכיר ושכירות הוגנת
פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף
פורום מיסוי מקרקעין

 

במקרה זה, הוגשה תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מחנות בתל אביב. על פי עובדות המקרה, הנתבעים היו דיירים מוגנים בחנות, מכוח חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב – 1972, ובהתאם לחוזה שכירות שנכרת בעבר.

טיעוני התובעת

לטענת התובעת, בהתאם לחוזה השכירות, הנתבעים התחייבו לא לנהל בחנות עסק דומה או שווה לעסקים אחרים שהתנהלו בבניין. בפועל, הנתבעים שיווקו בחנותם מוצרי מכולת למרות שבבניין נוהלה מכולת על ידי אדם אחר. לא זו אף זו, הנתבעים עשו זאת מבלי לקבל את הסכמתה של התובעת. לאחר שהדבר התגלה, הם סירבו להפסיק את המכירה.

התובעת טענה שהייתה לה עילת פינוי מכוח סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר. זאת היות ותנאי השכירות קבעו סנקציה של פינוי בגין הפרתם. בנוסף, הנתבעים התחייבו בחוזה שלא לשנות את המבנה. עם זאת, הם ביצעו עבודות הריסה ושינויים בחנות שהיוו הפרה של תנאי השכירות. יתרה מזאת, הנתבעים לא שילמו דמי שכירות עבור מספר חודשים. אי התשלום היווה אף הוא הפרת חוזה ומשכך, קמה לתובעת עילת פינוי.

לסיכום, התובעת ביקשה מבית המשפט לצוות על הנתבעים לבטל את שינויי המבנה ולהחזיר את החנות לקדמותה. כמו כן, להורות על פינוי החנות והחזרתה לידי התובעת. לחלופין, לצוות על הנתבעים לחדול משיווק מוצרי המכולת ולחייבם בתשלום דמי השכירות.

מאידך, הנתבעים טענו שהם לא ניהלו עסק דומה או שווה לעסק אחר שהתנהל בבניין. הם הכחישו ששינו את המבנה שהושכר, אך הודו שהתקינו קירות גבס, החליפו ריצוף ודלת. עם זאת, לטענתם, לא היה בכך כדי לטעון שהמבנה שונה. לדידם, גם אם התקינו קירות גבס, הדבר נבע ממצבם הרעוע של הקירות. למעשה נטען שכל השינויים רק תרמו למצב החנות ולערכה הכספי. הנתבעים הוסיפו וטענו ששילמו את דמי השכירות באופן סדיר ושוטף, ואם אירעו איחורים בעבר, הרי שהם היו מזעריים וזניחים. לסיכום, הם ביקשו לדחות את התביעה.
 

דיון והכרעה

בית המשפט קיבל את התביעה. השופט קבע שעל התובעת היה להצביע על קיומו של תנאי בהסכם השכירות אותו הנתבעים הפרו ושהקים זכות לפינויים. ואמנם, התובעת הציגה תנאי לפיו נאסר על הנתבעים לנהל בחנותם עסק דומה או שווה לעסק אחר קיים בבניין. מהראיות השונות שהוצגו עלה שהנתבעים מכרו בחנותם מוצרי מכולת מובהקים. זאת למרות שבבניין הייתה קיימת מכולת אחרת.

לטענת הנתבעים, מוצרים אלו היו אורגניים ולכן שיווקם לא יצר תחרות מול המכולת הנוספת או היווה הפרה של הסעיף. השופט דחה טענה זו. הוא קבע שגרסת הנתבעים לא הייתה אמינה ובכל מקרה, שיווק המוצרים יצר תחרות, בניגוד לחוזה השכירות. כלומר, השופט שוכנע שהופר תנאי בחוזה השכירות. הוא קבע שהפרת תנאי זה הקנתה לתובעת את הזכות לתבוע פינוי על.

כמו כן, נקבע שהשינויים שנערכו בחנות חרגו מביצוע תיקונים הכרחיים, כטענת הנתבעים. שינויים אלו היו מהותיים והצריכו את אישורה של התובעת. מאחר ואישור זה לא ניתן, ואף לא התבקש, קמה לתובעת זכות לדרוש את פינוי הנתבעים.

עם זאת, בית המשפט קבע שלתובעת לא קמה זכות לדרוש את פינוי הנתבעים בעקבות האיחור בתשלום דמי השכירות. זאת מאחר ולא היה מדובר בהפסקת קבע בתשלום דמי השכירות אלא, הפסקת תשלום של 3 חודשים. יתרה מזאת, הנתבעים שילמו את חובם לאחר שהתביעה הוגשה. לבסוף, נקבע שלתובעת קמה עילת פינוי בגין אי תשלום התוספת לדמי השכירות. על כן, בית המשפט קיבל את התביעה. הוא חייב את הנתבעים בפיצוי בסך של 2,369 ₪ לבקשת התביעה, ובפינוי הנכס והחזרתו כשהוא נקי מכל אדם וחפץ מטעמם לידי התובעת.