עבירות תעבורה נפוצות למדי בחברה הישראלית, ויש להצר על כך. לא פעם, התביעה מגיעה להסדרי טיעון עם עבריינים אלו, ואחרים, על מנת לקצר את ההליכים המשפטים. ככלל, בתי המשפט חייבים לאשר את הסדר הטיעון על מנת לתקפו. על פי ההלכה המשפטית, רק במקרים מיוחדים ימנע בית המשפט מאישור ההסדר. זאת כאשר עולה חשש לשיקולים פסולים של התביעה, או שהעונש שנקבע אינו סביר. דוגמא לדיון בשאלה האם לסטות מההסדר או לקבלו ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לכם שאלה?

פורום תעבורה


במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון בתוקף, נהיגה בזמן פסילה ושימוש ברכב. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נהג ביום 5.9.07 בקטנוע, בשעה שהיה פסול מלנהוג ובעת שריצה עונש מאסר על דרך עבודות שירות, בעקבות גזר דין קודם. הנאשם הודה במעשים שיוחסו לו במסגרת הסדר טיעון ולכן הורשע. במסגרת הסדר הטיעון הצדדים ביקשו להטיל על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, לרבות הפקעת עבודות השירות, הפעלת מאסר מותנה קודם, 28 חודשי פסילה בפועל ופסילה על תנאי. בנוסף, הנאשם נדרש לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע.


החלטה - האם יש לקיים את הסדר הטיעון למרות היות "קל"?


בפתח דבריה, השופטת הדגישה שלנאשם היה עבר תעבורתי עשיר והוא היה מודע היטב לפסילתו מנהיגה. נטען כי הנאשם צבר לחובתו 26 הרשעות קודמות ובמסגרת ההרשעה האחרונה, הושת עליו עונש מאסר על דרך עבודות שירות. עם זאת, לאחר סיום ריצוי תקופת המאסר, הנאשם שב ונהג. מכך, השופטת הסיקה שהיה מדובר בנאשם שזלזל בהוראות החוק ובית המשפט. לכן, לפסיקתה, היה מקום להנהיג רף ענישה מחמיר ביותר, שלא עלה בקנה אחד עם העונש שהוצע על פי הסדר הטיעון.


אולם, על פי ההלכה המשפטית, שנקבעה בע"פ 1958/98 פלוני נגד פלונית, האינטרס הציבורי מחייב את בתי המשפט לעודד את קיום הסדרי הטיעון. שכן, הסדרים אלו מאפשרים למדינה לאכוף את החוק בצורה רחבה יותר ומרתיעים את הציבור מפני ביצוע מעשים פלילים. נטען שבהסדר הטיעון קיים כוח מרתיע כשלעצמו, שמאזן את ההקלה בעונש במקרים הספציפיים. בנוסף, על פי הלכה זו, לבית המשפט סמכות לדחות הסדר טיעון כאשר יש חשש שנפל פגם בשיקולי התביעה. עם זאת, ההנחה הבסיסית היא שהתביעה פועלת משיקולים עניינים, בתום לב ומשקפת את האינטרס הציבורי. כלומר, ישנה הנחה שהתביעה עומדת בחזקת התקינות.


במקרה דנן, השופטת שקלה חזקה זו, בנוסף לשיקולי הקולא והחומרא, לרבות עברו הפלילי של הנאשם והישנות העבירה והחליטה לקבל את הסדר הטיעון. כלומר, היא השיתה על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל; הפעילה את עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד מעל ראשו של הנאשם והפקיעה את עבודות השירות. בנוסף, השופטת גזרה על הנאשם 18 חודשי מאסר על תנאי ופסלה את רישיון הנהיגה למשך 40 חודשים, מתוכם 28 בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, הנאשם חויב לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע.