התובעים בפרשה זו תבעו שיפוצניק על כך שביצע עבודה ליקויה ורשלנית. התובעת שכרה את שירותי הנתבע, קבלן שיפוצים, על מנת שיבצע את כל השיפוצים הנדרשים בביתה. בעת העסקתו, לא הוגבל הנתבע ביחס להיקף ואופי עבודות השיפוץ הדרושות, אלא כל שהתובעת ביקשה הוא "לקבל בית משופץ לתפארת". התובעת לא הייתה מרוצה מטיב השיפוצים אשר בוצעו בביתה. לטענתה, היו ליקויים רבים בשיפוצים שביצע הנתבע.
יש לכם שאלה?
לפיכך, התובעת החליטה לתבוע את הנתבע בשלושה ראשי נזק. ראשית, התובעת הזמינה מומחה על מנת שיאמוד את עלויות תיקון השיפוץ. המומחה קבע עלויות תיקון בסך של 58,333 שקלים. שנית, התובעת תבעה בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה כתוצאה מהליקויים בסך 40,000 שקלים. לבסוף, התובעת תבעה הפסד כיס בגין כך שלא יכלה להשכיר את ביתה במהלך תקופת השיפוץ (6 חודשים) ועל כך שנדרשה לשלם בתקופה זו ארנונה. בגין כך דרשה התובעת פיצוי בסך 15,650 שקלים. מנגד, הנתבע טען כי ביצע את עבודות השיפוץ ברמה הגבוהה ביותר, וכי גם אם נמצאו ליקויים הם אינם תחת אחריותו. הנתבע אף הוסיף חוות דעת מומחה מטעמו.
ההכרעה
היות והצדדים הגישו חוות דעת סותרות, בית המשפט מינה מומחה מטעמו. מומחה זה דחה את מרבית טענותיה של התובעת, כאשר לגבי חלק מהליקויים מומחה בית המשפט קבע כי לא נמצא ליקוי בעבודת השיפוץ או שהנתבע אינו אחראי להם. בית המשפט קבע כי התובעת הייתה צריכה להגדיר במפורש לנתבע מה היה עליו לבצע במסגרת השיפוצים, וכי "ציפייתה הכללית לבית לתפארת חורגת ממתחם הציפיות החוזיות שהן ברות הגנה".
במקרה זה, התובעת לא העסיקה אדריכל או מהנדס פרטי מטעמה, והסתמכה על הנתבע, אשר במקצועו הוא קבלן ביצועי בלבד, שיבצע את כל הנדרש על מנת להפוך את ביתה לבית חלומות, לרבות ביצוע תיקונים בעלי אופי תכנוני. עם זאת, התובעת הייתה מודעת לכך כי היא מעסיקה קבלן ביצועי אשר נעדר כל הכשרה אדריכלית או הנדסית.
לפיכך, בית המשפט קבע שלא ניתן באופן עקרוני להטיל עליו אחריות בגין ליקויים הנוגעים לפן התכנוני - אלא רק לפן הביצועי. עם זאת, הנתבע דה פקטו לקח על עצמו גם ביצוע עבודות בעלי פן תכנוני. לכן, בית המשפט קבע כי חלה עליו אחריות מוגברת בהיותו קבלן מקצועי, וזאת בייחוד היות והנתבע היה מודע לכך שהתובעת לא העסיקה איש מקצוע נוסף אשר היה אחראי על הפן התכנוני.
הקבלן יפצה רק בגין נטילת אחריות על הפן התכנוני
בית המשפט ציין כי כאיש מקצוע על הנתבע היה לבצע את עבודות השיפוץ ביסודיות וקפדניות. בחלק מהמקרים, כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט, הנתבע התרשל בביצוע עבודתו. הליקוי העיקרי אשר הוזכר בחוות הדעת נגע לטיח המבנה מבחוץ. בעניין זה, בית המשפט קבע כי לאור היות הבית ישן מאוד (בן כ-80 שנה) התובעת הייתה צריכה להעסיק מהנדס או אדריכל, שכן היה צורך בפעולות בעל אופי תכנוני. למרות זאת, בית המשפט מצא התרשלות בביצוע הטיח החיצוני, ולכן הטיל על הנתבע אחריות בשיעור של 20% לליקוי השיפוץ (סך של 3,500 שקלים). כמו כן, בית המשפט חייב את הנתבע בתשלום פיצויים בגין ליקויים נוספים. לבסוף, בית המשפט חייב את הנתבע בהוצאותיה של התובעת בהליך ובשכר טרחה (בסך 5,000 שקלים).
.jpg)
.jpg)
.jpg)
