הכלל בדבר פנייה לבית המשפט ולרשויות החוק במקרה של סכסוך משפטי מוכר לכול. במקביל, ישנו מסלול נוסף דרכו ניתן לפתור סכסוכים משפטיים, בו לא נדרשת התערבות מצד בית המשפט. הכוונה היא לעשיית דין עצמי. דרך זו הוכרה על ידי המחוקק, אך ניתן לנקוט בה רק במקרים מעטים וחריגים. שכן, קיים חשש שעשיית דין עצמי תנוצל לרעה על ידי מי מהצדדים ותביא לפגיעה קשה בצד השני. על כן, כאשר אדם פועל בדרך של עשיית דין עצמי, עליו לוודא שקמה לו זכות לפעול כך ושהוא לא יחשב למפר או מעוול במידה שהסכסוך יגיע לבית המשפט. דוגמא לשימוש לא נכון בכלי של עשיית דין עצמי ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לך שאלה?

פורום גביית חובות

פורום נזיקין


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לחיוב הנתבעת בפיצוי בגין נזקים שנגרמו מהתרשלות והפרת חוזה. על פי כתב התביעה, התובעת, חברה קבלנית לבנין, התקשרה עם הנתבעת, קבלנית לעבודות אלומיניום, בחוזה. במסגרתו, התובעת הזמינה סחורה מהנתבעת עבור שני אתרי בנייה. על פי הנטען, הנתבעת פירקה ונטלה פריטי אלומיניום שהותקנו באתרי הבנייה ללא רשות, ובמעשיה הותירה את הבניין פרוץ ופתוח וגרמה נזק לתובעת.

 

טיעוני הצדדים


לטענת התובעת, פריטי האלומיניום נלקחו כערובה לתשלום חוב לנתבעת. אמנם, הם הוחזרו לבניין בסופו של דבר אך התובעת טענה שהמוצר הסופי סבל מליקויים בשל העיכובים בהחזרה. התביעה נסבה על נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לתובעת עקב פירוק האלומיניום, לרבות נזקי מוניטין. הנתבעת הודתה במעשים שיוחסו לה. אולם, לטענתה, הדבר נעשה בתום לב, עקב ליקויים שנמצאו בפריטים ודרשו תיקון. לטענת הנתבעת, לא היה ניתן לתקן את הליקויים בפריטים באתר בנייה עצמו אלא רק במפעל ולכן היא נאלצה להסירם מהבניין. הנתבעת הוסיפה וטענה שהפריטים הוחזרו לבניין ללא עיכוב ועבודתה אושרה על ידי אדריכל התובעת.


דיון והכרעה


השופטת קבעה שהנתבעת פירקה את האלומיניום מאתר הבנייה ללא אישור ותיאום עם התובעת. נקבע שמטרת הנתבעת הייתה להפעיל לחץ לגביית החוב אותו חבה התובעת. השופטת ביססה מסקנה זו על עדויות עדי הצדדים ולפי התנהגות הנתבעת לאחר שנטלה את הפריטים. שכן, האחרונה סירבה להחזיר את הציוד טרם תשלום החוב ואף דרשה הפקדת שיק בנקאי לטובתה בידי נאמן.

 

יתרה מזאת, הצדדים הגיעו להסכם לפיו החזרת הפריטים תעשה רק לאחר הפקדת הכספים בידי הנאמן. במקביל, הכספים היו עתידים לעבור לידי הנתבעת לאחר החזרת פריטי האלומיניום לבניין והתקנתו מחדש. בעקבות ההסכם, הנתבעת התקינה את הפריטים ואדריכל התובעת אישר את העבודה. אולם, החזרת הפריטים נעשתה חודשיים וחצי לאחר המועד עליו סיכמו הצדדים. משך זמן ארוך זה החליש את טענת הנתבעת לפיה היא לקחה את האלומיניום לצורך ביצוע תיקונים ותו לא.


במישור המשפטי, השופטת קבעה שפעולת הנתבעת הייתה אסורה. שכן, היא עלתה לגדר עשיית דין עצמי, בניגוד לכללי המשפט. השופטת הדגישה שהדין לא הקנה לצד לחוזה כוח ליטול מוצר שסופק על ידו לאחר, על מנת להבטיח פירעון חוב. לעומת זאת, באפשרות הנתבעת היה להבטיח את האינטרס הכספי שלה בדרכים אחרות כגון דרישת בטוחה, אך מאחר שלא עשתה זאת, לא קמה לה הזכות להפקעת סחורה בכוח. בנוסף, באפשרות הנתבעת היה לפנות לבית המשפט לשם קבלת סעדים שונים בגין אי תשלום החוב. משום שהנתבעת לא פעלה בדרכים אלו, אלא בחרה לעשות דין עצמי ללא סמכות לכך, היא ביצעה עוולה נזיקית כלפי התובעת. כמו כן, הנתבעת הפרה את החוזה שנחתם בין הצדדים וגרמה לתובעת נזק. משכך, לאחרונה קמה זכאות לקבל פיצוי בגין הנזקים.


התובעת דרשה פיצוי בגין ליקוי עבודות האלומיניום שהנתבעת ביצעה. אולם, השופטת פסקה שליקויים אלו לא הוכחו ולכן התביעה בגין רכיב זה נדחתה. באשר לרכיב תיקוני הנזקים, השופטת קיבלה את טענות התובעת לפיהן הנתבעת הותירה את החלונות פרוצים לאחר לקיחת הפריטים, ובכך התאפשרה כניסת ציפורים לבניין ונגרם נזק. בגין רכיב זה, השופטת חייבה את הנתבעת בתשלום פיצויים בסך 35,098 ₪. לבסוף, השופטת פסקה לתובעת פיצויים בגין פגיעה במוניטין. היא קבעה שמעשה הנתבעת פגעה בשמה הטוב של התובעת כחברה קבלנית בענף הבניין. לכן, נפסקו פיצויים בסך 20,000 ₪.