ערבות בנקאית היא התחייבות של הבנק לשלם למוטב, בעל שטר הערבות, את סכום הכסף עליו הוחלט, בהתקיים תנאים מסוימים. מימוש הערבות יכול להיעשות רק לאחר שהמוטב דורש זאת. לעומת זאת, ביטול הערבות יכול להיעשות גם ביוזמת המבקש, הצד השני להסכם, אך רק לאחר קבלת הסכמה מפורשת מאת המוטב. כאשר הבנק לא פועל על פי הנחיות אלו, ומורה על ביטול או מימוש הערבות ללא הסכמת המוטב, קמה לאחרון עילת תביעה נגדו. כך היה בפסק הדין דנא.

 

יש לך שאלה?

פורום גביית חובות

פורום גישור ובוררות


במקרה זה, עמדה לדיון השאלה האם צד ג' חייב בשיפוי הנתבע בגין הסכום ששולם על ידו לתובעת. על פי הנטען, ראשית הסיפור בתביעה כספית שהגישה התובעת נגד הבנק הנתבע. התביעה הוגשה עקב ערבות בנקאית שהוצאה על ידי הנתבע. ערבות זו הוצאה על ידי הנתבע לבקשת צד ג', שהיה לקוח בבנק והיא ניתנה בקשר להסכם שנכרת בין התובעת לתאגיד אחר, שנשלט על ידי אדם שלא היה לקוח של הבנק.

הלכה למעשה, במסגרת ההסכם, התאגיד שכר מהתובעת נכס והערבות שימשה כבטוחה לחוזה השכירות. לאחר זמן מה, התובעת טענה שהתאגיד הפר את חיוביו מכוח חוזה השכירות, ולכן הוצגה הדרישה למימוש הערבות בפני הנתבע. אולם, אז הסתבר שהערבות בוטלה על ידי הבנק לבקשת צד ג', זמן קצר לאחר הנפקתה. זאת ללא ידיעת והסכמת התובעת. התביעה העיקרית בהליך זה הייתה לתשלום סכום הערבות על ידי הנתבע לתובעת. תביעה זו הסתיימה בפשרה. אולם, במקביל, הנתבע הגיש הודעה נגד צד ג', שביטל את הערבות, ולכן התקיים הדיון דנן.


לטענת צד ג', נציג התאגיד עמו נכרת חוזה השכירות ביקש ממנו לגרום לכך שתינתן ערבות בנקאית לטובת התובעת. לשיטתו, הכספים שהוא הפקיד כנגד הערבות ניתנו לו לשם כך על ידי נציג התאגיד. לדידו, הוא ביטל את הערבות לאחר שנציג התאגיד הורה לו לעשות כך ואמר לו שהגיע להסדר חלופי עם התובעת. כמו כן, לטענתו, דרך ביטול הערבות הייתה בהתאם להוראות שניתנו לו על ידי הבנק, אשר לא דרש את הסכמה מפורשת בכתב מאת המוטב. קרי, את הסכמת התובעת.


דיון והחלטה


השופט קבע שצד ג' היה מודע לכך שנציג התאגיד ביקש ממנו להוציא את הערבות ולא עשה זאת בעצמו בשל בעיות כלכליות. בנוסף, נקבע שכאשר נציג התאגיד הורה לצד ג' לבטל את הערבות, הוא אמר לו שהתובעת נתנה הסכמתה לכך. עם זאת, השופט הדגיש שהיה על צד ג' לברר זאת לעומק ולא להסתפק באמירתו של הנציג. שכן, צד ג' ידע שלבנק היה עלול להיגרם נזק עקב ביטול הערבות ללא הסכמת התובעת. השופט קבע שלו צד ג' היה יוצר קשר עם נציג התובעת טרם ביטול הערבות בבנק, הוא היה יוצא ידי חובה. אולם, מאחר שהדבר לא נעשה, הרי שצד ג' הפר את חובת הזהירות של כלפי הבנק והתרשל. לכן, קמה לו חבות כלפי הבנק.


עם זאת, נקבע שגם לבנק הייתה אחריות לביטול הערבות ללא הסכמתה של התובעת. שכן, הבנק יכול היה לצפות שצד ג' יפעל לביטול הערבות מבלי לקבל הסכמה מפורשת של התובעת, על מנת לנצל את הכספים. השופט פסק שלו הבנק היה מוודא שהתובעת נתנה הסכמתה לביטול הערבות, הנזק היה נמנע. עם זאת, מאחר שהבנק לא נזהר ולא הקפיד על נהלי העבודה, לפיהם נדרשה הסכמת המוטב לביטול כתב ערבות, גם עליו הוטלה אחריות להפסד הכספי שנגרם לו.

כלומר, נפסק שגם צד ג' וגם הנתבע היו אשמים בהפסד הכספי, כאשר השופט נדרש לחלק את האחריות בין השניים. לבסוף, נקבע שלכל אחד הייתה תרומה שווה למצב. שכן, מצד אחד, צד ג' נהנה מכספי הערבות ששוחררו והוא שיזם את הביטול. מצד שני, צד ג' יכול היה להניח שהסכמת הבנק לביטול הערבות פירושה שלא היה חשש לבעיות עתידיות עקב הפעולה. כמו כן, הבנק הוא שפעל בניגוד לנהליו הפנימיים על מנת לרצות את צד ג' כלקוח, ולא ניצל את מקורות הידע הכלכלי שעמדו לרשותו. בסופו של דבר, ההודעה נגד צד ג' התקבלה והוא חויב בשיפוי הבנק בסך מחצית מהסכום ששולם לתובעת בתביעה הראשית.