הסכמי הפצה או סוכנות הם חוזים הנכרתים בין יצרן, יבואן או מפיץ איזורי לבין אדם המעוניין להפיץ את מוצריו של היצרן/היבואן. הסכמי הפצה יכולים להופיע במספר סגנונות שונים. חלקם יכללו בלעדיות ארצית או איזורית, בעוד אחרים יעסקו בקווי חלוקה מוגדרים. במקרים מסוימים, קווי חלוקה או זכויות הפצה מחליפים ידיים בין זכיינים שונים, בתמורה לתשלום. הלכה פסוקה היא כי זכות ההפצה היא זכות חוזית בלבד, ואינה כוללת מרכיב קנייני. בלשון אחרת, זכות ההפצה כפופה לחוזה בין המפיץ לחברה אשר העניקה את הזכיון, ואינה מהווה נכס המצוי בבעלותו של המפיץ.
יש לכם שאלה?
לדוגמה, זכות חוזית היא אישית והדדית בין הצדדים לחוזה, בעוד שזכות קניינית היא כלפי כולי עלמא. בנוסף, זכות חוזית יכולה לפוג בתום תקופת החוזה, ומנגד זכות קניינית לרוב לא תתפוגג כלא הייתה. אף על פי כן, זכות ההפצה יכולה לגלם שווי כספי רב ופוטנציאל רווחים בלתי מבוטל, ולכן לעיתים מתעוררות מחלוקות משפטיות עזות בנוגע לזכויות ההפצה.
תיאור המקרה
להלן מקרה אשר התגלגל לפתחו של בית המשפט ובמסגרתו נדרש בית המשפט לבחון את סוגיית תוקפו של חוזה הפצה מסוים. את התביעה הגיש אדם אשר שימש משך שנים מספר כנהג ומפיץ בקו חלוקה של אחת המחלבות הגדולות בישראל. בחלוף השנים, עלו היחסים בין התובע לבין המחלבה עימה עבד על שרטון. מאותה נקודת זמן, יחסי העבודה בין הצדדים הלכו והתדרדרו באופן עקבי. הקשר בין הצדדים הגיע לסיומו בשנת 2000, עת ביטלה המחלבה את זכות ההפצה של התובע. אי לכך, המפיץ לשעבר הגיש תביעה כנגד המחלבה, וזאת משום שלטענתו הסכם ההפצה בין הצדדים הופר והופסק שלא כדין.
טענות הצדדים
הנתבע טען כי רכש את זכויות ההפצה מצד ג' בעבור 80,000 דולר ולכן הן היו בבעלותו והנתבעת לא הייתה יכולה לבטל את הקשר עימו. יתרה מזו, לשיטתו של התובע, הובטח לו על ידי נציגי הנתבעת כי זכויות ההפצה היו עתידות להישאר ברשותו עד הגיעו לגיל 60, קרי, 30 שנים מיום קבלתן. התובע הוסיף וטען כי חלפו 6 שנים בלבד מיום קבלת הזכויות רכישת הזכויות מאותו אדם אשר החזיק בהן קודם לכן. בהמשך לכך, נטען כי גם בהנחה שעסקינן בזכות חוזית בלבד, הרי שהיא טרם פגה, ולא ניתן היה לבטלה.
מנגד, הנתבעת טענה כי המסמך היחיד אשר הגדיר את היחסים בין הצדדים, עליו חתם התובע, קבע כי הנתבעת הייתה רשאית לבטל את ההפצה בגין כל הפרה של ההסכם, ואף ללא כל הפרה – בהודעה של 30 בטרם ביטול ההסכם. כתוצאה מכך, הנתבעת סברה, לטענתה, כי היה בכוחה לבטל את זכות ההפצה באופן בו הדבר בוצע.
דיון והכרעה – המחלבה הייתה רשאית לבטל את ההסכם
בית המשפט בחן את טענות הצדדים, האזין לעדיהם ונתן את פסיקתו. נקבע כי מאחר והתובע לא הצליח להוכיח כי הובטחו לו זכויות הפצה למשך כ-30 שנים, הרי שהחוזה המחייב בין הצדדים הוא זה אשר הוצג בידי הנתבעת. צוין כי דובר בחוזה ללא הגבלת זמן, ומשהיה כזה, ניתן היה לבטלו תוך זמן סביר, בהנחה שהתובע לא ביצע הפרות אשר אפשרו ביטול מיידי. לעניין טענתו של התובע כי רכש את זכויות ההפצה ועל כן הן היו בבעלותו, בית המשפט קבע כי כפי שנפסק בעבר, זכויות הפצה הן חוזיות בלבד, ולכן, התובע רכש זכות חוזית מאת צד ג', אך זכותו זו הייתה כפופה לחוזה עם הנתבעת. במילים אחרות, התובע שילם כסף ובתמורה לכך בא בנעליו של המפיץ הקודם, אך זכות ההפצה עצמה, בהיותה חוזית בלבד, לא הייתה, ולא הייתה יכולה להיות בבעלותו.
יחד עם זאת, נקבע כי התובע לא הפר את ההסכם, ועל כן היה זכאי להודעה מוקדמת כ-30 יום בטרם בוטלה זכות ההפצה שלו. נפסק כי מאחר שלא נמסרה לתובע הודעה מראש, הרי שהיה על הנתבעת לפצותו בשל היעדר ההודעה. חשוב להדגיש כי פיצוי זה היה בטל בשישים ביחס לתביעה כולה. התוצאה בפועל היא כי התובע לא קיבל את מבוקשו, וזכות ההפצה בה החזיק בוטלה כדין בידי הנתבעת.
.JPG)
.jpg)
