ישראלים רבים המבקשים לנפוש בחו"ל מעדיפים להיעזר בחברות התיירות בכדי להזמין כרטיסי טיסה או לרכוש חבילות תיור. הדבר עשוי להיות פשוט ונוח יותר מהחלופה האחרת – רכישה עצמית של כרטיסי טיסה, הזמנת מקום במלונות ודאגה לשירותים נוספים במדינות היעד.

 

לעיתים, תיתכן רשלנות בביצוע ההזמנה והחופשה. לא אחת, ניתן לשמוע על תביעות המוגשות כנגד חברות תיירות, ובמסגרתן עולות טענות בסגנון "הזמנו חדר עם נוף להרים, אך קיבלנו חדרון הצופה אל הפיגומים", או "מלון חמישה כוכבים ברמה של שני כוכבים" וכדומה. עם זאת, קיים צד נוסף למטבע – נוסעים המבטלים עסקאות ובכך עלולים לפגוע בחברות התיירות אשר הזמינו עבורם כרטיסי טיסה שנותרו בידן מיותמים.


תיאור המקרה וטענות הצדדים


לפנינו מקרה יחסית נדיר העוסק בחברת תיירות אשר הגישה תביעה כנגד לקוח, אשר ביטל לטענתה עסקה, לאחר שכרטיסי הטיסה בעבורו כבר הוזמנו בידי התובעת. התובעת, חברת תיירות מובילה, טענה כי הנתבע הזמין טיול עבורו ועבור אנשים נוספים, וכעבור זמן מה, לאחר שכרטיסי הטיסה הוזמנו על ידי התובעת, הנתבע ביטל את העסקה. התובעת טענה כי כתוצאה מהביטול, נגרם לה נזק בגובה מחירי הכרטיסים, וזאת משום שהיא רכשה את הכרטיסים אותם הזמין הנתבע, אך משביטל האחרון את הזמנתו, שכבו אותם כרטיסים כאבן שאין לה הופכין.

.
מנגד, הנתבע טען כי הוא כלל לא הזמין כרטיסים מידי התובעת. לשיטתו, כל שעשה היה לברר פרטים בנוגע לטיול מסוים, אך ללא כל הזמנה או התחייבות אחרת בעלת אופי משפטי. בנוסף, לטענת הנתבע, התובעת לא הציגה את כרטיסי הטיסה שהוזמנו לטענתה, ולכן, בהתאם ל"כלל הראיה הטובה ביותר" לא ניתן היה להסיק כי אכן התקיימו כרטיסים אלו בפועל.


דיון והכרעה – התובע ביטל את העסקה שלא כדין


בית המשפט עיין בטענות הצדדים, שמע את עדויותיהם ובחן את הראיות שהוצגו בטרם מסר את הכרעתו. נקבע כי העובדה שפרטיהם האישיים, כולל מספרי תעודות הזהות של הנתבע ו-9 מחבריו נמצאו ברשות התובעת, לא עלתה בקנה אחד עם טענת הנתבע כי ערך בירור בלבד ללא כוונה להתחייב או להזמין כרטיסי טיסה. יתרה מזו, צוין כי פרטי כרטיס האשראי של הנתבע היו מצויים אף הם בידי התובעת. בנוסף, נקבע כי הנתבע קיבל, למקום עבודתו, הודעת פקס המאשרת את ביצוע ההזמנה על ידו – ולא התנגד לה. בית המשפט קבע גם כי הראיה החזקה ביותר לביצוע העסקה מלכתחילה, הייתה מצויה בהודעת חברת האשראי כי הנתבע ביטל את העסקה דנן. בית המשפט הדגיש כי בעת שנשאל בנוגע לביטול העסקה, הנתבע טען כי אינו זוכר האם ביטל את העסקה.


"כלל הראיה הטובה ביותר"


מדובר בכלל ראייתי אשר מקורו בחקיקה עות'מאנית, הקובע כי הראיה הטובה ביותר לתוכנו של מסמך היא המקור עצמו. אך לכלל זה חריגים רבים אשר אינם קשורים למקרה דנן. בהקשר זה, בית המשפט פסק כי ההוכחה לקיום החיוב בו חויבה חברת התיירות הייתה מצויה בהודעת חברת האשראי על ביטול העסקה מצד הנתבע. הנה כי כן, נקבע כי לא היה צורך להידרש ל"כלל הראיה הטובה ביותר", שכן חברת התיירות חייבה את הנתבע בעבור כרטיסים שרכשה עבורו, ומשבוטלה העסקה על ידי הלקוח, חברת התיירות "נתקעה" עם הכרטיסים שהזמינה ואף שילמה בעבורם. הנה כי כן, בית המשפט ביכר את גרסתה של חברת התיירות וקיבל את תביעתה, כתוצאה מכך, נצטווה הנתבע לפצותה בגובה נזקה – 1150 דולרים.