עריכת חוזים היא חלק בלתי נפרד מהתנהלות חיינו כולנו. כעקרון, ובאופן אידיאלי, כל צד לחוזה מחוייב בביצוע חלקו על פי שסיכם עם האחר. עם זאת, ידוע כי במקרים רבים אחד מן הצדדים לחוזה (ואף מתאפשר כי שני הצדדים לו) מפר את שסוכם. במקרים אלו, קמה לנפגע מן ההפרה הזכות לבטל את החוזה. עם זאת, זכות זו אינה מוחלטת ואינה בלתי מוגבלת בזמן. הפרשה הנידונה סבה סביב סוגייה זו.
יש לכם שאלה?
בין התובעת לנתבעת נכרת הסכם למתן שירותי נקיון, אשר במסגרתו התובעת הייתה אמורה לספק שירותי הנקיון לנתבעת. הנתבעת לא שילמה בפועל לתובעת את שהגיע לה במסגרת הסכם זה, ולכן בשלב כלשהו התובעת הפסיקה לספק את שירותי הנקיון. לאחר שהחוב הצטבר לסכום גבוה, 294,430 שקלים, הצדדים סיכמו במסגרת הסדר חוב על כך שהנתבעת תשלם חלק מסכום זה בלבד, 245,323 שקלים, בתמורה למחיקת החוב. את הסכום המופחת התחייבה הנתבעת לשלם בעשרה תשלומים שווים. התובעת, מצידה, התחייבה בהסכם כי לא תנקוט בכל הליך שהוא כנגד הנתבעת במהלך תקופת התשלומים, וכי לא תבוא בטענות כספיות נוספות אל הנתבעת מלאחר שתסדיר תשלומים אלו.
בפועל, הנתבעת לא שילמה את התשלום השלישי (בלבד) מתוך עשרת התשלומים. משכך, התובעת טענה כי הנתבעת הפרה באופן יסודי את ההסכם בדבר הסדר החוב, וכי בשל כך קמה לה זכות ביטולו. כפי שטענה התובעת, עם ביטול החוזה קמה גם זכותה לדרוש את כל סכום החוב המקורי, ולא רק את התשלום השלישי שלא שולם לה בפועל במסגרת הסדר החוב. לפיכך, התובעת תבעה את הנתבעת בסדר דין מקוצר לתשלום שארית הסכום המקורי. הצדדים הסכימו כי בית המשפט ידון בתיק רק על פי המסמכים המצויים בו ועל פי סיכומי הצדדים.
האם החוזה הסדיר את החוב? האם החוזה בוטל כדין?
נקודת המוצא של בית המשפט הייתה כי יש לבחון אם החוזה המסדיר את החוב בוטל, ואם כן האם בוטל כדין. כמו כן, גם אם החוזה בוטל כדין, בית המשפט ציין כי יהא עליו לבדוק אם הביטול היה אמור לזכות את התובעת בתשלום מלוא החוב, לרבות החוב המחול.
על פי הסדר החוב שנערך בין הצדדים, צד המעוניין בביטול ההסכם נדרש לשלוח הודעת ביטול לצד השני. בית המשפט בחן את תיק הראיות במקרה זה, וקבע כי לא הייתה בו ראיה אשר העידה על הודעת ביטול החוזה שנשלחה אל הנתבעת. הודגש כי כל שהיה בתיק היה מכתב התראה שנשלח אל הנתבעת לאחר שזו לא שילמה את התשלום השלישי. כמו כן, רק לאחר ששילמה הנתבעת את התשלום העשירי והאחרון, התובעת פנתה אליה שוב במכתב התראה נוסף, בו לא צויינה באופן מפורש הודעת ביטול. בכך, למעשה, קבע בית המשפט, התובעת ויתרה על זכות הביטול שהייתה קיימת לה מתוקף החוזה.
בית המשפט הזכיר את פסיקותיו הקודמות, והסתמך עליהן במקרה דנן (בנוגע לזמן הסביר לביטול חוזה עקב הפרתו). על פי פסיקות אלה, חוזה יש לבטל בתוך זמן סביר מעת שהופר. במידה והדבר לא נעשה, חלוף הזמן הלא סביר מפורש כוויתור הנפגע מההפרה על זכות הביטול שקמה לו. בעניין זה, יש לציין כי הדבר נקבע בסעיף 20 לחוק החוזים [חלק כללי], תשל"ג-1973. לפיכך, בית המשפט קבע כי החוזה השני תקף. לפיכך, חוב הנתבעת לתובעת הוא רק שווי התשלום השלישי, בצירוף הצמדה וריבית כחוק.
.JPG)
.jpg)
