לכל בעל מקצוע ונותן שירות מקצועי, מגיע שכר עבור עבודתו. כלומר, שכר טרחה. ישנם תחומים ששכר זה מחושב על פי מספר השעות שנותן השירות עבד וישנם מקרים בהם השכר מחושב בהתאם להישגיו של בעל המקצוע ועמידתו ביעדים. לחלופין, כאשר מדובר בעורכי דין, שכר טרחתם יכול להיגזר משווי התביעה ומסכום הפיצויים שנפסק. לעיתים, בעלי המקצוע מתנים את תשלום שכר הטרחה בתוצאות המקרה. למשל, עורך דין שגובה שכר טרחה רק כאשר הלקוח זוכה בתביעה. אולם, ישנם מקרים סבוכים יותר, בהם עולה השאלה כיצד לפרש את התנאי שהציב נותן השירות, והאם הוא זכאי לתשלום שכר הטרחה. כך היה בפסק הדין דנא.

 

יש לך שאלה?

פורום מקרקעין

פורום פינוי בינוי

פורום דיני מושבים וקיבוצים


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום שכר טרחה. על פי כתב התביעה, נחתם חוזה בין התובע, שהציג עצמו כמי שטיפל בשינוי יעוד של מקרקעין, לבין הנתבעים, מושב ותושביו. במסגרתו הוסכם שהתובע יפעל לשינוי יעוד המקרקעין שהיו בבעלות המושב. בנוסף, הוסכם על תשלום שכר טרחתו של התובע בהתאם להצלחתו בשינוי היעוד. המועד להשגת יעדיו של התובע היה תוך 24 חודשים מיום חתימת ההסכם.

 

טיעוני הצדדים

 

לטענת התובע, לאחר חתימת ההסכם הוא גיבש צוות שהחל לפעול למען שינוי ייעוד אדמות המושב. בפעולותיהם הם הצליחו להביא לעליית ערך הקרקע ולשינוי ייעוד המקרקעין לאזורי תעסוקה, מרכזי הרכבה, חניה, קייטרינג, משרדים, תעשיה כללית, אחסנה ומרכז רכב. לאחר אישור התוכנית ושינוי ייעוד הקרקע, התובע החל לעניין משקיעים ברכישת המקרקעין. על נכס זה התחרו מספר קבוצות רכישה והקבוצה שזכתה התחייבה לשאת בשכר עבודתו של התובע עבור שינוי הייעוד, בהתאם להסכם שנחתם בין האחרון לנתבעים. לאחר שנחתם חוזה המכר למכירת המקרקעין, שילמה קבוצת הרכישה לתובע שכר בסך 160,000 דולר.

 

לטענת התובע, תשלום זה היה בגין תיווכו בעסקה. קרי, דמי תיווך. על כן, הוא הגיש לבית המשפט תביעה לתשלום יתרת שכרו, מכוח החוזה שנחתם בינו לבין המושב. התובע טען שהוא תבע רק חלקים משכר הטרחה: מהסכום שהגיע לו ולאדם אחר שעבד עמו. 

 

מנגד, הנתבעים טענו שהתובע לא היה זכאי לכל סכום שהוא. לטענתם, התובע לא עמד בזמנים שנקבעו בחוזה והסכים להמחאת החבות של הנתבעים לקבוצת הרכישה בניגוד לרצונם.


כישלון התובע ודחיית התביעה


השופט קבע שדין התביעה להידחות. ראשית, נקבע שהסכום שהגיע לתובע היה קטן מהסך שנתבע. שכן, על פי החוזה שנחתם בין חברי הצוות שהיו מעורבים בתוכנית לשינוי ייעוד הקרקע, שכר הטרחה היה עתיד להיות 3% משווי הפרויקט, כאשר מסכום זה היה צריך להפריש 1% לתובע. לעומת זאת, בכתב התביעה, התובע דרש 3.5% משווי הפרויקט, ולעצמו ביקש 1.5% מסך השכר. על סמך חישוב זה, השופט העמיד את התביעה על סך של 36,188 דולר.

 

אולם, על פי עובדות המקרה, התובע כלל לא עמד בלוח הזמנים שנקבע בהסכם לעניין שינוי ייעוד המבנה. שכן, התובע התחייב להביא לשינוי ייעוד הקרקע תוך 24 חודשים. משמעות שינוי זה הייתה להוציא תוכנית מתאר מחוזית ומקומית חדשה ולהשיג את חתימת השר. בפועל, התובע לא עמד במשימה זו בתוך 24 חודשים. אי לכך, השופט פסק שהוא לא היה זכאי לשכר טרחתו עבור עבודתו. זאת משום שהמבחן הקובע היה מבחן התוצאה. כלומר, האם התובע הגיע לתוצאה עליה הצדדים הסכימו. מאחר שהוא נכשל בכך, לא קמה לו זכאות לשכר טרחה.

 

כמו כן, נקבע שלמרות שהחוזה עם קבוצת הרכישה כלל תניה לפיה האחרונה תישא בתשלום שכר טרחה, לא קמה לה חובה לעשות זאת. שכן, השופט קבע שלתניה זו לא הייתה משמעות במקרה דנן. לפסיקתו, קבוצת הרכישה התחייבה לקבל עליה את כל התחייבות הנתבעים כלפי התובע. לאור העובדה שהאחרון חרג מלוח הזמנים שנקבע, הרי שלא קמה לו זכאות לתשלום שכר טרחה ולנתבעים לא קמה כל חבות כלפיו. לפיכך, גם בהמחאת החבויות לקבוצת הרכישה, לא הועברה כל חבות כלפי התובע, בכל הנוגע לתשלום שכר טרחה. בסופו של יום, התביעה נדחתה.