כאשר אדם מעוניין להפיק אירוע, הוא נדרש להתקשר עם ספקים ונותני שירות רבים כגון, גן אירועים, להקה וחברת הסעדה. בין הצדדים נחתם חוזה לעניין מתן השירות ביום האירוע. לא פעם, מתגלה פער בין מה שהוסכם עליו בחוזה, לבין המציאות. למשל, חברת ההסעדה מתחייבת לספק מספר מסוים של מנות, אולם, במהלך האירוע מתגלה כי לא הוגשו מנות כמספר הסועדים. התוצאה היא אכזבה מצד החוגגים ובעל השמחה. במקרים אלו, ניתן לתבוע את ספקית השירות בגין עוגמת נפש והפרת חוזה ולדרוש פיצוי כספי.

 

עם זאת, לעיתים הפרת החוזה נעשית על ידי הצד השני, אשר מודיע על מספר מוזמנים נמוך מהמצופה בפועל. כתוצאה מכך, השירות באירוע נפגע ולא מוגש די אוכל. במקרים בהם נותני השירות נשכרים על ידי מפיק אירועים, האחריות למתן מידע מדויק בנוגע לאירוע מוטלת עליו, וכך גם האחריות כאשר החוזה מופר. כך היה בפסק הדין דנא.

 

במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום שכר עבודה. על פי כתב התביעה, הנתבע שכר את שירותי התובעת, חברה שעסקה במתן שירותי מזון והסעדה, לצורך אירוע שהתרחש ביום 19.07.05. מספר המוזמנים באירוע הוערך בכ-700. לטענת התובעת, שכרה לא שולם לא על ידי הנתבע.


מנגד, הנתבע טען שהתובעת התרשלה והפרה את התחייבויותיה. שכן, היא לא סיפקה מספיק מנות אוכל. הנתבע הוסיף וטען כי בשל הפרת התחייבויות התובעת, נגרם לו נזק כספי והמוניטין שלו נפגע. על כן, הוא העלה טענה לקיזוז ההפסדים. בנוסף, הנתבע טען שהוא נשכר על ידי הנהלת הצד השלישי לצורך הפקת האירוע. לדידו, לא הייתה קיימת כל יריבות בינו לבין התובעת, מאחר והוא שימש כשליח של הצד השלישי ותו לא. על כן, הוא הגיש הודעה נגד צד ג' וביקש מבית המשפט להורות על שיפוי או פיצוי בגין כל סכום שיפסק, במידה שיפסק, כנגדו. צד ג' הכחיש את הטענות נגדו.


בית המשפט הורה על תשלום שכר עבודה


לאחר שמיעת עדויות הצדדים, השופטת קבעה שהתנהלות התובעת הייתה תקינה. שכן, על פי הנהוג בתחום אספקת המזון, יש לדאוג לכמות אוכל נוספת בשיעור של 10% מסך המוזמנים. קרי, במקרה דנן, היה על התובעת לספק 770 מנות, וכך היה. אולם, לאירוע עצמו הגיעו 873 מוזמנים ולכן היו חסרות יותר ממאה מנות. השופטת פסקה שהאחריות לכך הייתה של הנתבע. שכן, בהסכם בינו לבין הצד השלישי, נאמר כי מספר המוזמנים יהיה 800.

 

עם זאת, התובע בחר להזמין רק 700 מנות מזון מהתובעת, משיקולים כלכלים ובמעשיו הוא ביקש להגדיל את רווחיו. לקביעת השופטת, לו הנתבע היה מוסר לתובעת את מספר המוזמנים הנכון, כלל לא היה נוצר מחסור. שכן, התובעת הייתה מכינה 880 מנות מזון, לפחות. אולם, כאמור, הדבר לא נעשה ולכן נוצרה הבעיה.

 

השופטת ציינה שלא הייתה מחלוקת שהיעדר האוכל יצר כעס ואכזבה בקרב המוזמנים, ומנהל חברת הצד השלישי נאלץ להתנצל ולהבטיח פיצוי למוזמנים. בנוסף, לא הייתה מחלוקת באשר לעובדה שצד ג' לא שילם לנתבע עבור שירותי הקייטרינג והאחרון לא שילם לתובעת. על כן, הוגשה התביעה דנן. כאמור, השופטת הטילה את האחריות לתקרית על הנתבע, אשר התחייב בפני צד ג' לספק מזון לכמות מוזמנים מסוימת, אך הזמין מהתובעת מזון לכמות פחותה, על מנת להפיק רווח אישי.

 

בנוסף, טענתו של הנתבע בדבר היעדר יריבות בינו לבין התובעת נדחתה על ידי השופטת. נקבע שהתובע הוא שהתקשר עם התובעת בהסכם, ולא צד ג', ויצר הטעייה באשר למספר המוזמנים. בסופו של דבר, התביעה התקבלה. השופטת חישבה את שכר עבודתה של התובעת והחליטה לזכותה לפי 770 מנות מזון, במחיר של 70 ₪ לאחת. כלומר, סך של 53,900 ₪. כמו כן, השופטת דחתה את הודעת צד ג' שהגיש הנתבע.