בסוף שנת 2006, שתי חברות בע"מ, הנתבעות 1-2, התקשרו עם חברה אשר עוסקת בשירות ואחזקת מערכות כיבוי אש - התובעת. מטרתה של ההתקשרות הייתה על מנת שהתובעת תתקין בשלושה מבנים, אשר נבנו על ידי הנתבעות 1-2, מערכות לכיבוי אש. נתבע נוסף בהליך, הנתבע 3, היה המנהל הרשום של שתי החברות הנתבעות.
יש לכם שאלה?
התמורה, על פי ההסכם, נקבעה באופן מפורש עבור המבנה הקטן משלושת המבנים, בעוד שהתמורה עבור ביצוע ההתקנות במבנים האחרים לא נקבעה במפורש, אלא נקבעה הערכת תשלום לפי "כתב כמויות" שאותו צירפה התובעת להסכם. כמו כן, סוכם בין הצדדים על העברת יחידה גדולה, אשר הייתה מצוייה באחד מן הבניינים, לתובעת עבור קיום חלקה בעסקה.
התובעת טענה בהליך זה כי שכר עבודתה לא שולם לה, וכי הנכס לא הועבר אליה במהלך תקופה ארוכה, וזאת בניגוד למה שסוכם בינה לבין הנתבעות. לעומת זאת, הנתבעות טענו כי התובעת הייתה אחראית לליקויים ולאי התאמות בביצוע עבודות ההתקנה, כמו גם לשיהוי בהשלמת ההתקנות. כמו כן, הנתבעות טענו כי חלק מן הציוד אשר הותקן נעשה ללא אישוריהן ובניגוד לכתב הכמויות אותו צירפה התובעת להסכם המקורי. בעניין זה, התובעת טענה כי כלל האישורים לשינוי מרכיבי כתב הכמויות ניתנו על ידי צד שלישי, אשר היה אמון לפקח על ביצוע העבודות, ואשר הוסמך לכך על ידי הנתבעים. אישור זה, לטענתה, הצדיק את הפער המהותי שהיה קיים בין הסכומים שצויינו בכתב הכמויות לבין הסכומים אותם ציינה בכתב תביעתה.
דיון והכרעה
שמאי, אשר מונה על ידי בית המשפט, העריך את חוב הנתבעות כלפי התובעת בכ- 670,000 שקלים. מחוות דעת זו, בית המשפט למד כי העבודות אשר בוצעו על ידי התובעת היו רחבות היקף וכי נעשו ברמה גבוהה. בית המשפט קבע כי השיפורים שהיה עוד צריך לבצע במבנים המדוברים הם זניחים לעומת העבודה שכבר בוצעה. כמו כן, בית המשפט קבע כי גם לו החשבון הסופי שאותו שלחה התובעת אל הנתבעות, היה מנופח ומוגזם, עדיין היה על הנתבעות להעביר את היחידה הגדולה באחד מן הבניינים כפי שסוכם. בהמשך, כך צויין, יכלו הנתבעות להתדיין עם התובעת בדבר הסכום לו הייתה זכאית עבור עבודתה.
בית המשפט דחה את טענות התובעת בדבר נזקים שנגרמו לה בגין אי העברת הנכס, וזאת משום שלא הגישה לבית המשפט ראיות המעידות על הנזק הנטען. מאידך, בית המשפט כן זיכה את התובעת בפיצוי עבור התקופה בה לא קיבלה את הנכס לידיה, למרות שהייתה זכאית שיועבר לה.
לגבי הסכומים אשר צויינו בכתב הכמויות שאותו הגישה התובעת, בית המשפט קבע כי נפל פגם בקבלת אישור המחירים והעבודות מהנתבעות, שכן הנתבעות לא אישרו השינויים באופן מפורש. בעניין זה, בית המשפט קבע כי הוא נותן ערך רב להתרשמות חוות דעתו של מומחה בית המשפט, שכן הוא ביצע את הערכתו באופן אובייקטיבי. לפיכך, בית המשפט הפחית את הסכומים אשר הופיעו בכתב הכמויות, וזאת עקב התרשלותה של התובעת בהשגת האישורים, ועקב חוות דעת המומחה מטעמו.
בית המשפט קיזז מהסכום שאותו היו חייבות הנתבעות את שווי היחידה המסחרית, אשר הוערכה בכ-170,000 דולר. כמו כן, הופחתו הוצאות שוטפות ששילמו הנתבעות בגין אחזקתו השוטפת של הנכס האמור. בית המשפט לא חייב את הנתבעת 2 היות ולא הייתה צד להסכמות החוזיות. כמו כן, בית המשפט לא חייב את הנתבע 3 בתשלום באופן אישי וישיר, שכן פעולותיו בוצעו במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1, חברה בע"מ. לסיכום, בית המשפט חייב את הנתבעת 1, לאחר הפחתת הקיזוזים האמורים, בסך של 176,033 שקלים. כמו כן, נפסקו לטובת התובעת שכ"ט בסכום של 85,000 שקלים.
.JPG)
.jpg)
