התפיסה המקובלת בישראל בנוגע לחוזים היא כי לשון החוזה היא החשובה, בעוד שהתנהגות הצדדים ביחס לחוזה נתפסת בטעות כזניחה. חשוב להדגיש כי קיימים מקרים בהם למרות קיומו של נוסח חוזה בכתב, הרי שהחוזה האמיתי הקיים בפועל השתנה, ואיננו מקביל עוד לנוסח הכתוב. לא אחת, נפסק כי בכוחם של צדדים לחוזה, בהסכמה, לשנות את הוראות החוזה על ידי התנהגות.
יש לכם שאלה?
בהקשר זה נפסק כי סטייה של הצדדים מהחוזה המקורי, והתנהגותם באופן מסוים לאורך זמן, יכולה להעיד על כוונתם להכניס שינויים בנוסח החוזה. אי לכך, על צדדים לחוזה ליתן את דעתם גם למצגים אשר מובעים על ידם באמצעות התנהגותם, ולא רק לעותק הקשיח של החוזה המעלה אבק בכספותיהם.
תיאור המקרה - האם הנתבע היה רשאי להמשיך לעבד את הקרקע?
להלן פרשה אשר נדונה בבית משפט השלום בפתח תקווה. במסגרת הדיונים בית המשפט נדרש למספר סוגיות ובכללן שינוי הסכם באמצעות התנהגות. הפרשה החלה, כפי שנטען, בעת שהנתבע מכר לנתבעת (חברה לרכישת נדל"ן) זכויות בחלקת קרקע אשר הייתה בבעלותו. לאחר מכן, הצדדים טענו כי נחתם ביניהם הסכם לפיו הנתבע היה רשאי להמשיך ולעבד את הקרקע כל עוד לא שונה ייעודה מחקלאי לאחר. מעיון בנוסח החוזה היה ניתן ללמוד כי עלות העיבוד של השטח אשר היה בן 10 דונם הייתה 60$ לשנה, כאשר כל שנה היה על הנתבע להודיע על רצונו לעבד את הקרקע שנה נוספת.
כעבור כ-5 שנים (במהלכן הנתבע עיבד את הקרקע מבלי לשלם על כך) התובעת שלחה הודעה לנתבע בה נאמר כי מאחר ולא שילם את דמי השימוש, ולא הודיע על רצונו להמשיך לעבד את השטח, עמדה לתובעת הזכות לבטל את החוזה. בהתאם לכך, התובעת הגישה תביעה לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מן השטח דנן.
טענות הצדדים
לגרסתה של התובעת, היא לא הייתה מודעת לעובדה כי הנתבע המשיך לעבד את הקרקע לאחר השנה הראשונה, הסיבה לכך היא שהתובע לא שילם דמי עיבוד ולא מסר הודעה על כוונתו להמשיך לעבד את השטח. נטען כי רק לאחר שהדבר התגלה לה, התובעת נקטה באמצעים משפטיים. התובעת טענה כי הנתבע הפר את החוזה הפרה יסודית, מאחר שלא שילם דמי שימוש ולא מסר הודעה על רצונו להמשיך ולעבד את השטח, כפי שהיה עליו לעשות בהתאם לחוזה בין הצדדים. כתוצאה מכך, טענתה של התובעת הייתה כי בכוחה לבטל את החוזה. נטען כי מששלחה התובעת לנתבע מכתב בו הודיעה לו כי החוזה ביניהן בטל, היה עליו לפנות את השטח.
מנגד, הנתבע טען מספר טענות, כאשר החשובה והמרכזית שבהן הייתה כי החוזה בין הצדדים שונה באמצעות התנהגות הצדדים. לשיטתו של הנתבע, התובעת הסכימה, בשתיקה, לשינוי תנאי החוזה, הן לגבי התשלום עבור עיבוד הקרקע והן לגבי דרישת ההודעה השנתית על הכוונה להמשיך ולעבד את החלקה. בנוסף נטען כי דמי העיבוד היו סכום זניח, שכל מטרתו הייתה למנוע מהתובעת לשלם מיסים עבור הקרקע משום שהתובע עיבד את השטח.
דיון והכרעה – ההסכם שונה כתוצאה מהתנהגות הצדדים
בית המשפט בחן את טענות הצדדים, האזין לדבריהם של עדי הצדדים ופסק כי הנתבע אכן הפר את החוזה המקורי, אך ההסכם בין הצדדים שונה בהסכמה. לכן, נקבע כי מאחר וההסכם שונה לא היו מעשיו של הנתבע בבחינת הפרת חוזה. בית המשפט פסק כי טענתה של התובעת כי לא ידעה במשך פרק זמן של 5 שנים כי הנתבע המשיך לעבד את הקרקע אינה סבירה, משום שהעדויות לימדו על כך שמנהל מטעם התובעת דיבר עם הנתבע מספר פעמים. צוין כי היה ניתן להניח שעניין עיבוד הקרקע אשר היה משותף למשוחחים אכן נדון בשיחותיהם. בנוסף, בית המשפט פסק כי לא ניתן היה לקבל את הטענה שחברה לרכישת נדל"ן לא התעניינה במצב רכושה לארוך 5 שנים.
בהמשך לכך, נקבע כי משידעה ושתקה התובעת בעניין עיבוד הקרקע בלא תשלום או הודעה, במשך 5 שנים, הייתה האחרונה מנועה מלטעון כי הנתבע הפר את ההסכם בין הצדדים. יתרה מזאת, נפסק כי ידיעתה ושתיקתה של התובעת על מעשי הנתבע היוו הסכמה שבשתיקה להמשך עיבוד הקרקע בידי הנתבע אף בהיעדר הודעה או תשלום מצדו. צוין כי ניתן היה לראות בשתיקתה של התובעת התנהגות אשר לימדה על גמירות דעתה לשנות את הוראות ההסכם. לסיכום, פסק בית המשפט כי משהסכימה התובעת בהתנהגות על שינוי פרטי החוזה, ויתרה האחרונה, גם כן בדרך של התנהגות, על זכותה לבטל את החוזה, ולכן דין התביעה להדחות.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
