כאשר נכרת בין הצדדים חוזה מחייב, אין ביכולתו של מי מהם להתנער מחיוביו החוזיים בלא סיבה מוצדקת. סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע דרך בה יכול אחד מהצדדים לבטל את החוזה. בהתאם ללשונו של הסעיף, צד לחוזה יכול לבטלו באם ביצע הצד שמנגד "הפרה יסודית" של החוזה. באם בוצעה הפרה שאינה יסודית, סעיף 7(ב) בחוק קובע כי על הצד הנפגע ליתן ארכה למפר, לתיקון ההפרה. אם גם לאחר הארכה לא תוקנה ההפרה, רשאי הנפגע לבטל את החוזה. סעיף 6 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מגדיר מהי "הפרה יסודית" – הפרה שניתן להניח לגביה כי אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו ידע מראש על ההפרה ותוצאותיה, או כל מעשה אשר נקבע בחוזה כי ייחשב להפרה יסודית.
יש לכם שאלה?
להלן פרשה אשר נדונה בבית משפט השלום בפתח תקווה, במסגרתה נבחנה סוגיית ביטולו של הסכם באופן חד צדדי. את התביעה הגישה חברת אבטחה אשר זכתה במכרז שפרסמה עיריית רמלה. המכרז עסק במתן שירותי אבטחה למוסדות החינוך בעיר. סמוך לאחר זכיית התובעת במכרז, החלו עובדיה לאבטח את מוסדות החינוך בעיר, בעוד ההסכם הפורמאלי בין הצדדים נחתם כשלושה חודשים מאוחר יותר. כשבועיים לאחר שנחתם החוזה בין הצדדים, ביטלה אותו עיריית רמלה באופן חד צדדי. לטענת התובעת, ביטול ההסכם גרם לה לנזקים רבים, ולכן הוגשה התביעה.
טענות הצדדים
לטענת התובעת, במועד בו החלה לבצע את עבודתה עבור העירייה התקיימה שביתה כללית במשרדי הממשלה, ועובדה זו מנעה ממנה לקבל אישור עבור חלק ממאבטחיה. לגרסתה של התובעת, הדבר הובא לידיעתה של הנתבעת, ומשכך, האחרונה הייתה מנועה מלטעון כי לא ידעה על כך. בנוסף, התובעת טענה כי הנתבעת הטילה עליה קנסות בלתי סבירים במהלך הקשר החוזי ביניהן. טענה נוספת של התובעת הייתה כי למרות שהחלה לספק שירותי אבטחה סמוך לאחר זכייתה במכרז, הרי שהחוזה בין הצדדים נחתם כעבור כשלושה חודשים. לסיכום, התובעת טענה כי ביטול החוזה מצד העירייה היה בלתי מוצדק, ובשל מעשה זה נגרמו לה נזקים כבדים.
מאידך, לטענת הנתבעת, הסיבה לחתימה המאוחרת על ההסכם הייתה העובדה כי התובעת לא הגישה לעירייה את המסמכים הדרושים לפי תנאי המכרז, ורק לאחר הגשתם, נחתם ההסכם הפורמאלי בין הצדדים. הנתבעת טענה כי התובעת החלה לאבטח את מוסדות החינוך בטרם נחתם הסכם מאחר ולא ניתן היה לפתוח את שנת הלימוד ללא אבטחה, ולכן לא היה מנוס מלאפשר לתובעת לפעול גם ללא הסכם מחייב. בנוסף, נטען כי בטרם בוטל ההסכם, התריעה הנתבעת על הפרות אשר בוצעו בידי התובעת, אך האחרונה לא עשתה דבר לתיקון הפרות אלו, ומשכך, לא נותרה בידי הנתבעת ברירה אלא לבטל את החוזה. לעניין הקנסות אשר הוטלו על התובעת, נטען כי ההסכם בין הצדדים אפשר לנתבעת לקנוס את התובעת בהנחה והאחרונה הפרה את ההסכם. בנוסף, נטען כי הפרותיה של הנתבעת לא נגרמו בשל השביתה הכללית במשרדי הממשלה, ולמעשה כלל לא היו קשורות לשביתה זו.
הכרעה
בית המשפט שמע את עדויות הצדדים, בחן את תוכן ההסכם ביניהם ונתן את פסיקתו. צוין כי לא הייתה מחלוקת שהתובעת הפרה את ההסכם במספר דרכים, החל במאבטחים שלא עברו הכשרה מספקת, דרך מאבטח ללא נשק וכלה ברכב ללא מערכת כריזה. בהקשר זה, נקבע כי מרבית ההפרות לא היו קשורות כלל לשביתה שהתקיימה באותה העת במשרדי הממשלה. לאחר מכן, בית המשפט מצא כי נשלח מכתב מאת הנתבעת אל התובעת בו פורטו ההפרות, ולאחר מכן אף הוטלו קנסות על התובעת. נפסק כי הקנסות היו מוסכמים על הצדדים.
בנוסף, נקבע כי לאחר הטלת הקנסות התובעת פנתה אל הנתבעת, וטענה כי הסכומים היו מוגזמים. לפיכך, הצדדים הסכימו על הקפאת הקנסות ומתן הזדמנות לתובעת לתקן את ההפרות. בית המשפט מצא כי הצדדים הסכימו שהקנסות יבוטלו כליל באם יתוקנו ההפרות והליקויים שנתגלו. בהמשך לכך, נקבע כי ההפרות תוקנו. לראיה, הנתבעת שילמה לתובעת את מלוא הסכום החוזי לאותו החודש ללא ניכויים עקב הקנסות. נפסק כי ניתן היה לסווג את ההסכמה כי הקנסות יבוטלו באם ההפרות יתוקנו, כארכה שהנתבעת נתנה לתובעת בכדי שהאחרונה תתקן את הפרות החוזה שביצעה. לאחר שנפסק כי ההפרות אכן תוקנו, בית המשפט קבע שההסכם בוטל שלא כדין. בהתאם לכך, התביעה התקבלה, ונפסק שעל הנתבעת לשאת בנזקיה של התובעת כפי שפורטו בכתב התביעה.
.JPG)
.jpg)
