תביעות קטנות - נזקי רכוש עקב תאונת דרכים

בית המשפט קיבל את תביעתו של אדם שנפגע בתאונת דרכים וביקש להגדיל את סכום הפיצוי שקיבל. במקרה זה, הנתבעת, חברה להשכרת רכבים, כבר פיצתה את התובע בעקבות תאונת דרכים עם רכב בבעלותה אשר גרמה נזקים לרכבו. עם זאת, התובע דרש להגדיל את סכום הפיצויים. בית המשפט, לאחר שמיעת הצדדים, פסק כי טענותיו של התובע היו מוצדקות. 

יש לכם שאלה?

פורום תביעות ביטוח

פורום תאונות דרכים

לטענת התובע, הנתבעת קיפחה אותו עת תשלום הפיצוי והיה עליה לשלם לו סכום כסף נוסף. התובע הסתמך בטענתו על חוות דעת של שמאי. על פי הנטען בחוות הדעת, במכוניתו של התובע הותקן מגן אחורי מקורי ומגן אחורי פנימי משומש. מחיר המגן המקורי היה 1,400 ₪ ומחיר המגן המשומש היה 1,000 ₪. התובע טען כי המחירים התבססו על חוות הדעת של השמאי והעבודה נעשתה במוסך מורשה בעל רישיון.

מאידך, הנתבעת טענה כי בהתבסס על חוות דעת שמאי אחר, לא היה מקום לפיצוי נוסף. זאת היות ובניגוד לטענת התובע, לא היה מקום להרכיב במכוניתו מגן אחורי חיצוני מקורי אלא היה ראוי להשתמש במגן משומש או חליפי, שמחירו נמוך בהרבה. הנתבעת הוסיפה כי מכוניתו של התובע הייתה משנת 2001 ולפי חוזר משרד התחבורה, היה צריך להרכיב בה חלפים משומשים או חליפיים. יתרה מזאת, הנתבעת ביצעה בדיקת שווי והסתבר כי ערכו של המגן הפנימי היה 613 ₪ ולא כפי שנטען. כמו כן, נטען כי על פי חוות הדעת, ירידת ערכו של הרכב נטענה להיות אפסית.

הנתבעת טענה כי התובע היה יכול להקטין את נזקו בהתאם לדיני הנזיקין. לדידה, היה על התובע לבדוק את המצב בשוק טרם עריכת התיקון ולא להסתמך על השוואות בלבד. לטענתה, התובע היה חייב "לגשת למוסכים נוספים ולבדוק את מחירי החלקים שהוחלפו". בפועל, התובע נמנע מפעולה זאת.

דיון והכרעה

בית המשפט שמע את טיעוני הצדדים ולבסוף קיבל את בקשת התובע. נקבע כי טענת הנתבעת באשר לירידת ערכו הנמוכה של הרכב התבססה על מראה עיניים של תצלומי מכונית. השופט טען כי לא היה זה ראוי לקבוע את ירידת ערכה של המכונית בהתבסס על נתון זה אלא היה צריך לבדוק אותה ולהתייחס להיסטוריה שלה. כמו כן, השופט שלל את פרשנות הנתבעת באשר לחוזר משרד התחבורה. על פי טענת הנתבעת, היה צריך להתקין ברכב חלפים משומשים או חליפיים. אולם, לטענת השופט לא כך נאמר בחוזר ולא זו הייתה כוונת המנסח.

השופט הדגיש כי החוזר היה מנוסח בלשון ברורה ונהירה לכלל האוכלוסיה ולא נאמר בו דבר באשר סוג החלקים איתם היה לתקן רכב שחלפו שנתיים מיום ייצורו, כמו רכבו של התובע. לקביעתו, לשון החוזר התייחסה לכך שאין להתקין חלק משומש ברכב שגילו פחות משנתיים והוא ניזוק. אולם בקביעה זו לא היה בכדי לפסול שימוש בחלק מקורי גם אם המכונית הייתה ישנה יותר, ובפרט כאשר לא היה קיים בשוק חלק חליפי.

צוין כי התובע צירף לכתב התביעה אישור של מורשה מטעם משרד התחבורה שקבע כי לא ניתן היה לשפץ את המגן החיצוני ולא היה ניתן להשיג מגן משומש. אי לכך, אושר מגן מקורי והשופט לא מצא כל פגם בהתנהלות זו. מעבר לכך, השופט לא מצא כל פסול בטענת התובע ובהתנהגותו, כאשר נמנע מהשוואת מחירים. השופט הדגיש כי התנהגותו הייתה כשל כל אדם הסביר, אשר שמאי קבע את תיקוני מכוניתו והלה נמנע מלערער על ממצאיו ומומחיותו. בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את התביעה. עם זאת, הוא ציין כי הסכום שהתובע נקב בו בכתב התביעה לא היה מובן. משכך, הוא ערך חישוב נוסף ולבסוף השית על הנתבעת פיצוי בסך של 2,327 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.