מטרת חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 הינה להבטיח שמעביד לא יפטר את עובדיו בקלות ראש, וכן להעניק למפוטר פיצויים אשר יאפשרו לו לחפש עבודה, כאשר הוא נתון תחת פחות לחץ כלכלי. בכדי לקבל פיצויי פיטורים, יש צורך בהתקיימותם של יחסי עובד – מעביד ובהשלמת תקופה של שנת עבודה.
יש לכם שאלה?
במקרה שלפנינו, התובעת הייתה מתורגמנית אשר ערכה מבזקי חדשות באתר אינטרנט שהיה בבעלות הנתבעת. במשך כשנתיים, היו בין התובעת לבין הנתבעת יחסים חוזיים, שבמסגרתם שולם לנתבעת "שכר סופרים". לאחר מכן, במשך פחות משנה, התובעת הוגדרה כעובדת הנתבעת, ועל כן הונפקו לה תלושי שכר.
האם התקיימו יחסי עובד מעביד?
התובעת טענה כי בינה לבין הנתבעת התקיימו יחסי עבודה במשך שלוש שנים, כלומר, עוד מתחילת היחסים החוזיים בין השתיים. אי לכך, לטנעתה, הנתבעת היה צריכה לשלם לה זכויות שונות במשך כל משך יחסי העבודה בניהן דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. התובעת טענה עוד כי הנתבעת פיטרה אותה ללא מתן הודעה מוקדמת ומבלי לשלם לה פיצויים, כפי שהיא הייתה מחוייבת לעשות על פי החוק. לאור טענותיה אלו, הנתבעת כללה בתביעתה פיצויים בגין פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, פיצויי חלף הודעה מוקדמת ודמי הבראה.
מנגד, הנתבעת ציינה כי יחסי העבודה בינה לבין התובעת התקיימו רק מהיום שבו הוחלט על הפיכת התובעת לעובדת של החברה, כלומר מהיום בו החלה לקבל תלושי שכר. לכן, לטענתה, התובעת לא הייתה זכאית לדמי הבראה. כמו כן, הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה מרצונה החופשי בעקבות שאיפתה להשקיע את כל מאמציה בעבודה אחרת, ולפיכך היא לא הייתה זכאית להודעה מוקדמת בעניין הפיטורים. הנתבעת הוסיפה וטענה כי גם אם בית הדין היה קובע שהתובעת פוטרה, היא לא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים מכיוון שהיא לא עבדה במשך פרק הזמן הדרוש לשם כך, ולכן לא הייתה זכאית גם לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
בית הדין האזורי לעבודה בחן את הראיות שהוצגו לפניו על ידי שני הצדדים, וקבע שהתקיימו בין הנתבעת לבין התובעת יחסי עובד – מעביד מהיום בו החלו היחסים החוזיים בין השתיים. כמו כן, בית הדין מצא כי בין התקופה שבה התובעת הועסקה ב"שכר סופר" לבין התקופה שבה קיבלה תלושי שכר, לא היה שינוי בעבודה אשר ביצעה. בנוסף, לאור הראיות שהוצגו, בית הדין קבע כי גם בתקופה שבה היו בין הנתבעת לבין התובעת יחסים חוזיים בלבד, הייתה לנתבעת יכולת לפקח על תפוקת העבודה של התובעת, מה שחיזק את מסקנתו לפיה בין הנתבעת לבין התובעת התקיימו יחסי עבודה.
חופשה ופיצויי פיטורים
בנוגע לתביעת התובעת בגין אי תשלומי חופשה שנתית נקבע כי מכיוון שהנתבעת לא הציגה פנקס חופשות כלשהו, ומכיוון שבתלושי השכר של התובעת לא היה רישום של ימי חופשה מצטברים, נטל הראיה עבר אל כתפי הנתבעת. בית הדין מצא כי הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל לעניין זה, ולכן התקבלה תביעת התובעת ונקבע כי הנתבעת תשלם לה פדיון חופשה שנתית.
בנוגע לפיטורים, בית הדין לא הצליח להכריע בשאלה האם התובעת התפטרה או פוטרה על ידי הנתבעת, מכיוון שעדויות הצדדים סתרו זו את זו. לכן, נקבע כי כפות המאזניים לשאלה זו מאוינות וגרסת התובעת נדחתה. על כן, התביעה לעניין פיצויי הפיטורים ולעניין הלנת פיצויי הפיטורים נדחתה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
