דיני העבודה קובעים שורה של זכויות המגיעות לעובד בעת הפסקת עבודתו בחברה. למשל, זכאותו לפיצוי פיטורין, מתן הודעה מוקדמת וכד'. בנוסף, על פי החוק, ניתן לפטר עובד רק כאשר קיימת עילה, ויש להודיע לו על כך זמן מה מראש, בהתאם למשך הזמן בו הוא עבד במקום. כאשר המעסיק פוגע בזכויות אלו, לעובד קמה זכאות לקבל פיצויים. כך היה בפסק הדין דנא, שנידון בבית הדין האזורי לעבודה בראשון לציון.
יש לך שאלה?
במקרה דנן, הוגשה לבית הדין לעבודה תביעה לפיצוי כספי. על פי כתב התביעה, התובעים עבדו כנהגי מוניות אצל הנתבעת הראשונה. במהלך נובמבר 2002, העסקתם הופסקה באופן חד צדדי על ידי הנתבעת ומנהלה. לטענת התובעים, העסקתם הייתה על דרך קבלנות משנה וצורת העבודה התבססה על קבלת קריאות טלפוניות ממוקד התחנה, על מנת להסיע נוסעים. בתמורה להעברת הקריאות לתובעים, הם נדרשו לשלם לתחנה "דמי סדרנות".
מחלוקות בנוגע לדמי הסדרנות מביאות להפסקת יחסי העבודה
מטרת תשלום זה הייתה לכסות את הוצאות התחנה השונות. משום שהתובעים היו בעלי מניות בתחנה, הם נדרשו לשלם תשלום נמוך יותר מאשר השכירים שעבדו. מניות אלו ביטאו את חברותם של התובעים בתחנה. לטענת התובעים, ביום 06.11.2002 הודיע להם מנהל התחנה הנתבע על הפסקת עבודתם המיידית. זאת לאחר שהם סירבו לדרישתו לשלם דמי סדרנות גבוהים יותר. התובעים טענו שדרישה זו הוצגה להם בעקבות מצבה הכלכלי הקשה של חברת המוניות. הלכה למעשה, נתוני החברה כלל לא הובאו בפניהם והנתבע סירב לשוחח עמם על כך. התובעים הדגישו שמנהל התחנה נהג כלפיהם בכוחניות ומטרתו הייתה לסלקם מהתחנה באופן מיידי.
לטענת התובעים, בעקבות סילוקם מהחברה קמה להם זכאות לקבל פיצוי כספי בהתאם לערך המניות שהיו בידם. בדרישה זו, התובעים התבססו על תקנון חברת המוניות, שקבע שבמקרה של עזיבה פרישה או הפסקת עבודה, בעל המניות זכאי לתמורת זכויותיו בתחנה. לשיטתם, בחברה התפתח נוהג לפיו כל בעל מניות שפרש מהעבודה קיבל את שווי המניה באותה עת.
מנגד, המנהל הנתבע הודה שהחליט להעלות את דמי הסדרנות ללא קבלת הסכמת התובעים ומבלי להתייעץ עמם. לדידו, תגובתם לכך הייתה קשה וכללה קללות וגידופים. בנוסף, נטען שהתובעים הם שהפרו את חובתם לשלם דמי סדרנות, שהועלו עקב מצבה הכלכלי הקשה של החברה. לא זו אף זו, הנתבע טען שהעניק לתובעים התראה של שבוע טרם הפסקת העבודה.
הכרעה
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופטת החליטה לקבל את התביעה. לפסיקתה, הנתבע אכן נהג כלפי התובעים בצורה כוחנית ולא ראויה. הנתבע טען שהעלה את גובה דמי הסדרנות עקב מצבה הכלכלי הקשה של החברה. עם זאת, הוא לא הציג בפני בית המשפט ראיות שהעידו על מצב זה ועל כך השופטת הביעה תמיהה. לא זו אף זו, השופטת קיבלה את טענת התובעים לפיה לאחר קבלת ההחלטה על העלאת דמי הסדרנות, הנתבע סירב לדבר עם הנהגים וצעק עליהם.
משכך, נפסק שהנתבע הפר את הסכם ההתקשרות עם התובעים. זאת משום שדרש דמי סדרנות גבוהים ללא טעם ענייני. יתרה מזאת, נקבע שהנתבע נהג כלפי התובעים בחוסר תום לב והפסיק לספק להם עבודה באופן מיידי, לאחר שהאחרונים סירבו לדרישה לשלם דמי סדרנות גבוהים יותר. השופטת קבעה שסירוב זה לא עלה לכדי עילה להפסקת העבודה. בנוסף, נטען שהנתבע פעל בחוסר שקיפות באשר לנתוניה הכספיים של החברה. לאור האמור לעיל, נקבע שהתובעים היו זכאים לפיצוי פרישה בסך 10,000 ₪, לכל אחד.
בנוסף, נפסק שהנתבע הפר את חובת מתן ההודעה המוקדמת. כלומר, הנתבע הפסיק את עבודת התובעים באופן מיידי, ולא נתן להם כל התראה, כמתחייב בחוק. עקב הפרת חובה זו, לתובעים קמה זכאות לקבל דמי הודעה מוקדמת. חישוב רכיב זה התבסס על ותק התובעים ומשך הזמן הסביר שנדרש להם למצוא עבודה חלופית. בסופו של דבר, הנתבעים חויבו בתשלום 7,000 ₪ דמי הודעה מוקדמת לכל אחד מהתובעים.
.JPG)
.jpg)
