לא פעם, תאונות דרכים מתרחשות עקב נהיגה מסוכנת בכביש. נהיגה זו באה לידי ביטוי באי ציות לתמרורים, ביצוע פנייה במקום אסור, נסיעה בניגוד לכיוון התנועה וכד'. כאשר מעשים אלו מביאים למות אחרים, ניתן להעמיד את הנהג הפוגע לדין באשמת גרם מוות ברשלנות. מדובר בעבירת המתה פחות חמורה לעומת עבירות הרצח וההריגה והיסוד הנפשי שדרוש להוכחתה הוא חוסר מודעות לטיב המעשה או לתוצאה מקום בו האדם הסביר יכול היה להיות מודע. דוגמא לגזר דין בעבירה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירה של גרם מוות ברשלנות, על פי סעיף 64 לפקודת התעבורה. על פי כתב האישום, הנאשם נהג ברכבו ברחובות העיר תל אביב. באחד מהצמתים, הוא פנה שמאלה בניגוד לכיוון התנועה. באותה עת, המנוח רכב על קטנוע מהכיוון הנגדי והבחין ברכב הנאשם שחסם את נתיב נסיעתו. לכן, הוא בלם את הקטנוע.
בעקבות זאת, המנוח החליק על צידו הימני, פגע ברכב הנאשם ונפצע אנושות. המנוח הובהל לבית החולים ונפטר כעבור מספר שעות. ביום התאונה, שרר במקום מזג אויר נאה והראות הייתה טובה. על פי כתב האישום, רשלנות הנאשם התבטאה באי ציות לתמרור המתחלף ולתמרור שאסר פנייה שמאלה ובנהיגה נגד כיוון התנועה. במעשים אלו, גרם הנאשם למות המנוח. האחרון הודה במעשים שיוחסו לו ולכן הורשע. אז, נשמעו הטיעונים לעונש.
טיעוני הצדדים ושיקולים לקולא ולחומרה
בא כוח המדינה הדגיש את חומרת מעשיו של הנאשם ואת העובדה שלחובתו עמדו מספר הרשעות קודמות בעבירות תעבורה שונות. נטען כי על בית המשפט היה להדגיש את האינטרס הציבורי ואת שיקולי ההרתעה במקרה זה. בא הכוח ציין שהקנסות שהושתו על הנאשם בגין עבירותיו הקודמות לא תרמו להרתעתו, ובמקרה דנן, מעשיו של הנאשם הסתיימו באסון.
מצד שני, הנאשם ביקש להדגיש את הודאתו המיידית ואת העובדה שהוא נטל אחריות על התאונה ותוצאותיה. לטענתו, למרות הרשעותיו הקודמות בעברות תעבורה, הוא מעולם לא היה מעורב בתאונת דרכים. הנאשם הוסיף והדגיש את נסיבותיו האישיות שכן, הקשר בינו לבין ילדיו ואשתו ניתק. הוא ציין שגם שירות המבחן העניק לנסיבות אלו משקל רב בהמלצתו להשית על הנאשם עבודות שירות. לבסוף, הנאשם ביקש מבית המשפט להשית עליו עונש מאסר שניתן יהיה לריצוי על דרך של עבודות שירות.
דיון והכרעה -7 חודשי מאסר בפועל
בפתח הדיון, השופט ציין כי מעשיו של הנאשם פגעו קשות במשפחת המנוח, שהותיר אחריו חלל גדול. הוא הבהיר כי עקרונות הענישה במקרים אלו חייבו שגזר הדין יקבע על פי רמת הרשלנות אותה גילה הנהג טרם התאונה, ולא בהכרח על פי התוצאה שהייתה עלולה להיות מקרית. עם זאת, השופט טען שמשקלה הסגולי של התוצאה במקרה זה הטה את הכף לחומרא. בנוסף, גם העובדה שלנאשם היו הרשעות קודמות בעבירות תעבורה עמדה לחובתו.
מצד שני, לא היה מדובר בעבירות חמורות ומספרן היה נמוך. השופט קבע כי מהעובדה שהנאשם הורשע פעם אחר פעם, ניתן היה להסיק כי הוא התקשה בהפקת לקחים. כלומר, ההרשעות והעונשים, לא היה בהם כדי להרתיע את הנאשם מפני ביצוע עבירות תעבורה נוספות ולגרום לו לציית לחוק. לפסיקת השופט, לא היה ניתן להתעלם מהתייחסות זו לחוק. יתרה מזאת, התייחסות הנאשם לחוק באה לידי ביטוי באי ציות לתמרורים במקרה דנן, והיא שגרמה לתאונה הקטלנית בסופו של דבר.
על כן, נקבע כי הנאשם לא היה רשאי לצפות ליחס סלחני מצד בית המשפט במקרה זה. דהיינו, היה ראוי להטיל על הנאשם עונש מאסר. אמנם, מתסקיר שירות המבחן עלה כי הנאשם היה אדם נורמטיבי, בעל ערכים חיוביים שהודה באשמה מיד והביע צער על מות המנוח, אך בכך לא היה בכדי להצדיק הימנעות מעונש זה, לדעת השופט. בסופו של דבר, על הנאשם הושתו 17 חודשי מאסר, מתוכם 7 וחצי חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. בנוסף, רישיונו של הנאשם נפסל למשך 10 שנים והוא חויב בתשלום קנס בסך 2,000 ₪.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
