ביטול פסק בוררות למרות עיקרון סופיות הדיון

בית המשפט ביטל פסק בוררות בעקבות בקשת תובע אשר טען כי פסק הבורר ניתן בהיעדר מתן זכות טיעון וללא הנמקה. השופטת קבעה כי זכות הטיעון ניתנה במלואה, למרות דרך התנהלותו של התובע לאורך כל ההליך. עם זאת, ביטול פסק הבורר נדרש בשל העובדה שניתנו שני פסקים, אחד ניתן בהיעדר נימוק והשני היה מנומק באופן מלא. משכך, עלה חשש לגבי אופן עשיית הצדק ונדרש ביטול פסק הבורר.

יש לכם שאלה?

פורום דיני מושבים

במקרה זה, התובע הגיש תובענה במסגרתה עתר לביטול שני פסקי בוררות. פסקים אלו ניתנו בקשר לזכותו של התובע בבניין ישן שנמצא בצמוד למשק שהחזיק ושימש בעבר כמרפאה ביישוב. התובע היה חבר באגודה שיתופית אשר ניהלה את היישוב. היות והמחלוקת נגעה לקרקעות, הצדדים פנו לפתרון הסוגיה על ידי מינוי בורר, וזאת בהתאם לתקנון האגודה. האגודה טענה לסילוק ידו של התובע מהמגרש ואילו האחרון עתר לצו הצהרתי בנוגע לזכויותיו במגרש. כמו כן, התובע עתר ל"פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו לו".

לאחר מינוי הבורר, התקיימה ישיבה אליה לא התייצב התובע, על אף שהוזהר קודם לכן כי ההליך ינוהל בלעדיו. מספר חודשים לאחר הישיבה, ניתן פסק בוררות וטענת האגודה השיתופית התקבלה. כלומר, תביעת התובע נדחתה.

ביטול פסק הבוררות הראשון בגין אי דיון לגופו של עניין

בפסק דין שניתן בבית המשפט שנה לאחר מכן, בוטל פסק הבוררות הראשון לאחר שנמצא כי לא התקיים דיון לגופו של עניין במחלוקת. למעשה, החלטת הבורר הסתמכה על אי הופעת התובע. עם זאת, בקשת התובע אז, לפסול את הבורר, נדחתה. הדיון הוחזר אפוא לאותו בורר.

עם חידושם של ההליכים בפני הבורר, היה על הצדדים להגיש תצהירים והתובע הגיש בקשה נוספת לביטול מינוי הבורר לבית המשפט. בית המשפט דן בבקשת הפסילה אך ביקש מהתובע לחזור ולשקול את בקשתו, קל וחומר לאור העובדה שבפסק הדין שניתן באותו עניין נשקלה כבר שאלת כשירותו של הבורר והוחלט להשאירו. התובע הודיע, בעקבות בקשה זו, כי הוא חוזר בו מבקשת הפסילה. הליך הבוררות נמשך בפני אותו בורר.

בסופו של היום, הבורר קיבל את תביעת האגודה בהסתמך על המפות והתרשימים שהוצגו לו על ידיה, ואשר הוא מצא אותם אמינים (בניגוד לניסיונות התובע לקרוא מפות אלו באופן אחר). התובע חויב אפוא לפנות את המגרש ולשלם לאגודה את הוצאות בוררות. לאחר מתן הפסק השני, התובע הגיש את הבקשה דנן.

טענות הצדדים

התובע עתר לביטול פסק הבוררות וזאת היות והוא "ניתן ללא נימוק ובהיעדר סיכומים מצדו". בבקשתו, הדגיש התובע כי בפועל הוצאו שני פסקי בוררות, האחד לא מנומק והשני היה בגדר "גרסה משופרת". לטענתו, היה פער משמעותי בין השניים והפסק השני נמסר לידיעת האגודה בלבד. התובע טען שבנסיבות אלו היה מקום לחשש מפני התייעצויות חד צדדיות בין הבורר לחברי האגודה, בניגוד לכללי ההליך התקין. לפיכך, הוא ביקש לבטל את הפסק, להעביר את הבורר מתפקידו, ולהחזיר את הדיון לבית המשפט. לחלופין, התובע עתר להורות על מינוי בורר אחר.

האגודה העלתה טענה מקדמית לפיה לבית המשפט לא הייתה סמכות לדון בתובענה. לשיטתה, אם התובע ביקש לבטל את הפסק, הרי שהוא היה צריך למצות את זכות הערעור שעמדה לו בפני רשם האגודות השיתופיות או בפני בורר אחר כערכאת ערעור. האגודה גרסה כי היות והתובע לא פנה לגורמים אלו, לא עמדה לו עוד הזכות לביטול פסק הבוררות.

לגופו של עניין, האגודה השיתופית טענה כי פסק הבוררות היה מנומק וזכות הטיעון של התובע נשמרה בקפידה על ידי הבורר, ואף מוצתה בפועל. הנתבעת הדגישה את "ניסיונותיו החוזרים והנשנים של התובע להאריך את הליך הבוררות ולעכבו", תוך מתן פירוט של כל בקשות הדחייה לדיונים ועשייתו "דין עצמי", כאשר לא התייצב לדיונים אליהם זומן.

דיון והכרעה

בית המשפט קבע כי הוא בר סמכות לדון בתיק מכוח חוק הבוררות. כמו כן, נקבע כי לתובע הייתה זכות להגיש את בקשת הביטול למרות שהאחרון לא פנה לרשם האגודות או לבורר אחר טרם לכך. עם זאת, דרך התנהלותו של התובע בהליך הבוררות גונתה ונתפסה כ"לא ראויה וחמורה". השופטת מתחה ביקורת על התנהלות התובע וציינה כי האחרון "עשה דין עצמי, התעלם מהחלטות הבורר ולא הופיע לדיונים". השופטת פסקה כי דרך התנהלות זו חייבה הטלת הוצאות על התובע. למרות דרך התנהלותו, השופטת הגיעה למסקנה כי הבורר אפשר לתובע למצות את זכות הטיעון ולא נמצאו פגמים באופן ניהול הליך הבוררות.

למרות זאת, השופטת הורתה לבסוף על ביטול פסק הבוררות בשל העובדה שבפועל הוגשו שני פסקי בוררות שונים. קיומם של שני המסמכים, אשר היו בעלי תוכן מהותי שונה, לפחות לגבי חלק מהקביעות, העלה חשש בנוגע ל"אופן עשיית הצדק". בנסיבות אלו, נקבע, עקרון סופיות הדיון נסוג מפני כללי הצדק הטבעי והפסק בוטל.